המאור הקטן על חולין ח

[דף מ ע"א] והא דא"ר הונא היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים וכו' מכדי רב הונא כמאן אמרה לשמעתיה כעולא ועולא מעשה כל דהו קאמר ורב עמרם ורב נחמן ור' יצחק פליגי ואמרי אפי' במעשה רבה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואוקימנא כתנאי וקמו להו רב הונא ועולא כת"ק הלכך הלכתא כוותייהו ובמס' ע"ז בפ' ר' ישמעאל הוזכרו מחלוקות הללו ובכלים שנשתמשו בבית חוניו נראה דס"ל לרבי כמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולגבוה מיהת מאיסי מדכתיב הכננו גנזום הקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם ורב אשי שרא למשקל דמי מהאי עובד כוכבים דנסכיה לחמרא דישראל משום דמקלא קלייה אבל לזבוני בהדיא לא שרינן ולא עבדינן בהא עובדא כר"י בן בתירא ור"י בן בבא וישראל אינו אוסר דבר של ישראל חבירו אפי' במעשה רבה דאמרי' לצעורי קא מכוין ואם ישראל מומר הוא אוסר אפי' במעשה כל דהו והרי"ף ז"ל השמיט דברים הללו וכן השמיט ממה ששנינו השוחט לשם עולה לשם שלמים וכו' עד סוף הפרק: