המאור הקטן על חולין ח.

[דף לז ע"ב] מתקיף לה מר בר רב אשי ודלמא לעולם אימא לך היינו טרפה היינו מסוכנת כלומר מסוכנת אסורה בעשה כשם שטרפה בלאו ודקאמרת נבלה דכתב רחמנא למה לי דהא מטמיא ואסורה נמי מחיים מפני שהיתה מסוכנת קרוב למיתתה לאו בההיא נבלה איצטריך רחמנא למכתב אלא בהך נבלה דלא אתיא מכה מסוכנת כגון שעשאה גסטרא דההיא לא אתסרא מחיים מעולם ומשני א"א דלא הוי מסוכנת פורתא מקמי דליפסקיה לרובא זה הוא הפי' הנכון וה"ר שלמה ז"ל כתב בפירושו ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה אתי וחייל אאיסור חלב נבלה גופה שהגיעה כבד למיתה מבעיא ולפי הפי' הזה בטעם ק"ו זה שכתב הדרב ז"ל לא מתרצא אתקפתא דמר בר רב אשי דאמר ודקאמרת נבלה דכתב רחמנא ל"ל להך נבלה דלא אתיא מכח מסוכנת והא מ"מ ק"ו איתא במ"ש הרב בפירושו ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינה אלא מחמת קידרוב למיתה וכו' אלא הפי' הראשון שכתבנו הוא הנכון:

[דף לח ע"א] א"ר חסדא מנא אמינא לה דתנן בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד הא החזירה כשרה אימת אילימא בסוף שחיטה כל היכי תיחי ותיזיל ה"ר שלמה ז"ל פי' כל היכי תיחי ותיזל דלאחר שחיטה לא תסגי ליה בפשיטות יד בלא כפיפה וקשיא לן על הדין פירושא אי הכי למאי איצטריכא ליה דרב חסדא למיפשטה ממתני' ומה דוקיא דקא דייק ממתני' והא לא מדוקיא דמתני' אתיא ליה אלא מסברא דנפשיה אי בסוף שחיטה כל היכי תיחי ותיזל אלא הפי' כך הוא דוקיא דרב חסדא מדתנן שאינה אלא הוצאת נפש ואם בסוף שחיטה היא מוציאה את נפשה הלא די לה שגמרה שחיטתה מחיים קודם שתצא נפשה אלא לאו באמצע שחיטה והיא פסולה מפני שיצאה נפשה קודם גמר שחיטתה הא החזירה כשרה ודחי' רבה ואמר לעולם בסוף שחיטה וח"ק כל שפשטה ידח ולא החזירה בסוף שחיטה פסולה שאני אומר אין זה אלא הוצאת נפש דמעיקרא שבידוע שנטלה נשמתה ממנה קודם לכן ומסוכנת שהיתה ידה פשוטה וכפפתה לא נתברר בדברי הרי"ף ז"ל שהוא פרכוס ונ"ל דהלכתא בהא כשמואל ומוסיף הוא על דברי רב ואין רב חולק עליו בפירוש ומדוקיא דמתני' דפסק רבא הלכתא כוותיה נראין הדברים כשמואל שאם כפפה ולא פשטה אפי' ביד כשרה:

[דף לט ע"א] הוא מותיב לה והוא מפרק לה בארבע עבודות כתב ה"ר שלמה ז"ל בפירושו הא דקתני אין המחשבה פוסלת בחולין לאו מעבודה לעבודה קאמר אלא בארבע עבודות והכי קאמר ומה מוקדשין שנפסלין במחשבת ארבע עבודות שחיטה זריקה קבלה והולכה אין המחשבה הולכת אלא אחד העובד חולין לענין עבודת כוכבים שאין מחשבה פוסלת בהן בארבע עבודות אלא בשתים בשחיטה וזריקה דהני הוא דכתיבן בעבודת כוכבים דכתיב זובח לאלהים יחרם וכתיב בל אסיך נסכיהם מדם אבל קבלה והולכה לא כתיבן בה אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחד השותט אלו דברי ה"ר שלמה ז"ל ואינן מתיישבין על דעתנו דקאמר שמחשבה פוסלת בעבודת כוכבים בשחיטה ובזריקה ואנן לית לן מחשבת זריקה פוסלת בעבודת כוכבים מאחר שנשחטה בהכשר וראיה לדבר מהנהו טייעי דאתי לציקוניא דאמרו לטבחי ישראל דמא ותרבא לדידן ומשכא ובשרא לדידכו אלמא אע"פ שזרקו הדם והקטירו החלב לעבודת כוכבים אין הבהמה נאסרת בכך ואין לנו מחשבת עבודת כוכבים אוסרת הבהמה אלא בשחיטה בלבד מדכתיב ויאכלו זבחי מתים ופירוקא דפרקי' למתני' בארבע עבודות תרגמה מעבודה לעבודה שלא כדברי ה"ר שלמה ז"ל ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה בארבע עבודות כגון שוחט ע"מ לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו אין הכל הולך אלא אחר העובד כלומר שאין הבעלים מפגלים מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות כלומר מעבודה לעבודה כגון שוחט ע"מ לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט לאפוקי מחשבת בעלים דלאו כלום היא ולעולם אין מחשבת עבודת כוכבים אוסרת הבהמה אלא בשחיטה בלבד משום דכתיב זבחי מתים: