המאור הקטן על חולין ז:

[דף לב ע"ב] וכן הא דאמר ריש לקיש שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה לא הזכירה הרי"ף ואע"ג דפליג עליה ר' זירא דאמר וכי מאחר שנולד בה סימני טרפה והתרתה מה לי בריאה מה לי בבני מעים משום דס"ל לר' זירא דאין טרפה לחצי חיותא של בהמה אפ"ה הלכתא כר"ל חדא דהוא מחמיר ועוד דמפרש רבא טעמיה ואמר לא אמר ר"ל אלא בריאה הואיל וחיי ריאה תלוין בקנה ועוד דהא הדר ביה ר' זירא ולטעמיה דר"ל ה"ה אם שחט את הושט ואח"כ נקבו בני מעים שכשם שחיי ריאה תלויה בקנה כך חיי בני מעים תלוין בושט וכבר כתבנו זה בחבורנו בהלכות שחיטה:

[דף לד ע"א] מאן הבריא רבה בר בר חנה הוא דאמר מאי אהדר ליה ר' יהושע לר' אליעזר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה מפני שטהרת תרומה טומאה היא אצל הקדש דאלמא בהנהו הוא דאית בהו שלישי אבל בחולין שנעשו על טהרת הקודש לית בהו שלישי משום דלא נפישי אוכליהן ומלתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בהו רבנן טומאה כולי האי לטמויי בהו שלישי דאילו ס"ל לרבה בר בר חנה כעולא דאמר לא מבעיא קאמר לא היה אומר אף אני לא אמרתי דאלמא ליכא שלישי בחולין אא"כ נעשו על טהרת תרומה ועוד היה לו לפרש דין האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש אם הוא שני או שלישי או שנפסל גופו מלאכול את הקודש דמכדי בקודש קא מיירי דהא אמר שלישי שני לקודש אמאי לא פריש דין אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש כי היכי דפריש דין אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה אלא לאו ש"מ חולין שנעשו על טהרת הקודש לית בהו שלישי והיינו דקאמר אף אני לא אמרתי מתיב רב הונא בריה דרב נתן השני שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה והשלישי שבתרומה מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש דה"ל רביעי בחולין שנעשו על טהרת הקודש וכ"ש בקודש מקודש דכיון דחולין שנעשו על טהרת הקודש אית בהו רביעי דין הוא שיעשה שלישי שלהם רביעי בקודש שהרי תרומה שאין בה רביעי ושלישי שלה עושה בקודש רביעי כ"ש הכא דאית בהו בגופייהו רביעי דין הוא שיעשו רביעי בקודש וקשיא לרב יצחק דאמר אין לך דבר שעושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד אמר לך ר' יצחק תנאי היא דאשכחן תנא דלא ס"ל כי האי תנא דמקשינן ליה מיניה והוא ר"א בר' צדוק דאמר הרי הן כתרומה דלית בהו רביעי ומאחר דאשכחן תנא דלא ס"ל כההוא דמותיב ליה ר' הונא מיניה אנא מתריצנא אליבא דידי דה"ק הרי הן כתרומה ולא כתרומה ממש הרי הן כתרומה שאין שם רביעי דהיינו לטמא שנים ולפסול אחד ולא כתרומה ממש דאילו תרומה ממש שלישי שלה עושה רביעי בקודש מפני שטהרתה טומאה היא אצל הקודש ואילו חולין שנעשו על טהרת הקודש לא עבדי רביעי בקודש עד שיהא קודש מקודש:

[דף לה ע"ב] והא דתנן ר"ש אומר דם המת אינו מכשיר ודם מגפתו אינו מכשיר פירשה ה"ר שלמה ז"ל בדם בהמה שמתה מאליה ובדם נגוף של בהמה שהוא דם המכה ולא כך הוא הצעה של משנה זו ומפורשת היא בסוף מס' מכשירין שבאדם היא שנויא ואפ"ה קא דייקינן מינה לדם שחיטה של בהמה כסבורים לומר שקרוב להיותו כדם חללים יותר מדם המת ודם מגפתו של חי והא דאמרי' בגמ' בהשוחט ונתז דמו על הדלעת ה"ק כגון זאת תולין לא אוכלין ולא שורפין יש שפירשו בה להכי איצטריכא ליה לרב אשי למימר בהא כגון זאת משום דדלעת חולין הוא וה"ק בתרומת דגן כה"ג כיון דמדאורייתא הוא תולין לא אוכלין ולא שורפין:

[דף לז ע"א] אלא מהכא חלב נבלה וחלב טרפה וכו' ואמרי' למאי הלכתא עיקרה בזבחים פ' חטאת העוף אמרה תורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב והתם נמי אמרי' וצריכא דאי כתב רחמנא נבלה משום דמטמיא אבל טרפה אימא לא ואי כתב רחמנא טרפה משום דאסורה מחיים אבל נבלה דלא אסורה מחיים אימא לא והשתא הכא הכין קאמרינן אס"ד טרפה היינו מסוכנת כלומד מסוכנת אסורה בעשה וטרפה בלאו לכתוב רחמנא חלב טרפה לא תאכלוהו ואנא אמינא מה טרפה דמחיים לא מטמיא אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב נבלה דלאחר מיתה דמטמיא מבעיא דהשתא כיון דמסוכנת אסורה לא מצית אמרת דאיצטריכא נבלה דלא אתיא מטרפה משום דאסורה מחיים משא"כ בנבלה דהא נבלה נמי אסורה מחיים כשהיתה מסוכנת אלא ודאי מדכתב רחמנא נבלה משום דלא אסירא מחיים ולא אתיא מטרפה דאסורה מחיים ואי משום דמסוכנת בעשה וטרפה בלאו ליכא למיחש להכי דמ"מ מחיים היתה נבלה אסורה אם באנו לומר דמסוכנת אסורה אלא לאו ש"מ דמסוכנת שריא ש"מ: