המאור הקטן על חולין ז.

[דף ל ע"א] לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא והאי לשמו פטור דתנן סתמא הוא דבסתמא לשמו קאי דאי אמרת האי לשמו דוקא דקא פריש לשמו הא סתמא שלמים הוי א"כ ה"ל שלמים ששחטן לשם פסח ואמאי פטור הא תנן ושאר כל הזבחים ששחטן בין לשמן בין שלא לשמן חייב זה מצאתי כתוב בשם ה"ר משה ז"ל:

ובעיא דרב פפא בהחליד במיעוט סימנין אף היא בשחיטת בהמה וכגון שהחליד את הסכין תחת מיעוטו של סימן ראשון אחר ששחט רובו ושחט את הסימן השני מי אמרי' את"ל תחת מטלית תחת צמר מסובך א"נ תחת העור לא הויא חלדה משום דלא חשיבי כבשר הבהמה אבל מיעוט הסימנים דחשיבי אם החליד הסכין תחתיהן הויא חלדה או דלמא את"ל תחת מטלית ותחת צמר מסובך הויא חלדה משום דמכסיא בהו סכינא אבל מיעוט סימנין מכיון שנשחטו רובן כחתוכין לגמרי דמי וכמאן דמגליא סכינא דמי וליכא חלדה וסלקא נמי בתיקו וזה הדרך שפירשנו לשתי השאלות הללו שהן בהחליד במיעוט סימנין ובשוהה במיעוט סימנין אין לו ענין בשאר הלכות שחיטה שהן הגרמה דרסה עיקור לפי' נשתנו חלדה ושהייה משאר הלכות שחיטה לבא עליהן ב' שאלות הללו וזה הפי' נכון וברור והרי"ף ז"ל השמיט מלכתוב בעיא דר"פ בהחליד במיעוט סימנין ולא הזכירה כל עיקר:

[דף לב ע"א] איתמר רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף כתב ה"ר שלמה ז"ל ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דקם ליה ר' יוסי בר' חנינא בשיטתיה דרב דהוא אסר דקה לדקה וגסה לגסה וממילא שמעינן ועוף לעוף הלכך עבדינן לחומרא. והרי"ף ז"ל פסק כשמואל וכר' יוחנן ועליו סמכנו בחבורנו בהלכות שחיטה ונראה לנו שר' יוסי בר' חנינא לא בא ללמד אלא בשהיית שחיטת בהמה לבהמה אבל בהמה לעוף לא הכריע לא כרב ולא כר' יוחנן והלכות שחיטה הלכה למשה מסיני הן ואין לנו בהן לדמות ולומר שחיטת עוף לעוף כשחיטת דקה לדקה וכל מאי דלא איתמר בפירוש לא מפקינן ליה מסברא ובשחיטת דקה לדקה וגסה לגסה סמכינן אדר' יוסי בר' חנינא אבל בהגבהה והרבצה לא סמכינן עליה כיון דרב ושמואל ור' יוחנן לית להו הכי דהא לא קא אמרי אלא כדי שחיטה בלבד וכיון שרבינו שלמה מחמיר בענין הזה אנו חוששין לו ואין אנו עושין מעשה אלא כדבריו אבל מה שכתב בששהה במיעוט הסימנין ופירשה שהוא בשוהה במיעוט אחרון ואמר שהשוחט רוב הסימנין והשליך מידו העוף והוא שוה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה אין אנו סומכין עליו ושמעתי משום ה"ר יעקב ז"ל שהוא היה מפרש אותה במיעוט ראשון ואין דעתנו נוטה בכל אחד משני הפירושים הללו דאי במיעוט אחרון קשיא הא דאמרי' בגמ' מי סברת בבהמה לא בעוף דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא אלמא בתר דעבד ליה רובא לא פסלה בה תוב שהייה ומ"ד ההוא שנויא הוא ולא סמכינן עליה אין אנו רואין כן דכיון דמלתא דתליא בסברא היא ממ"נ נקיטין לה שנויא דסמכא ועלה סמכינן וכוותיה עבדינן גם מי שמעמיד שמועה זו דשהה במיעוט סימנין במיעוט ראשון ובושט אין פירושו מתיישב על דעתנו דאי הכי מאי תיבעי ליה הרי נעשה בה מעשה טרפה ועוד תפשוט ליה מדרב ושמואל ור' יוחנן דכולהו אית להו שהייה בעוף ואי אמרת אין שהייה במיעוט ראשון לא משכחת לה לעולם שהייה בעוף ותניא בתוספתא שלא כדברי ה"ר שלמה ז"ל מפורש להכשיר ושלא כדברי ה"ר יעקב ז"ל מפורש לפסול שחט בה אחד או רוב אחד בעוף אע"פ ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה שחט מיעוטו של ושט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב הושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ומן החכם ר' יהונתן בר' אשר ז"ל שמעתי פי' דבר זה והנאני דכי קא מיבעיא לן שהה במיעוט סימנין בשחיטת בהמה איבעיא לן ובשוחט מיעוט אחרון של סימן ראשון ושוהה בו באותו מיעוט בדרך שחיטתו כשיעור שהייה מי אמרי' כמחתך בבשר בעלמא הוא ואין זו שחיטה אלא חתיכת בשר בעלמא והויא לה שהייה או דלמא כיון דקי"ל דלכתחלה בעינן שחיטת כולהו סימנין בשחיטה קא עסיק ולאו שהייה הוא וסלקא בתיקו: