המאור הקטן על חולין ה

[דף כא ע"א] הא דתנן הותזו ראשיהן ואע"פ שמפרכסין טמאין כזנב הלטאה שמפרכסת ה"ר שלמה ז"ל פירשה בח' שרצים ולא כך היא הצעה של משנה ומפורשת היא באדם ובהמה וחיה במס' אהלות בפ"א דתנן אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפי' מגוייד וכו' וכן בהמה וחיה אינן מטמאין עד שתצא נפשן הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאין הא למדת שבפירוש היא שנויה באדם ובהמה וחיה דאיכא דקשיא ליה הא דתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה וכ"ת שאני הכא שהרי הותזו ראשיהן בהבדלת העוף אי הכי תיפוק ליה משום שדרה ומפרקת ורוב בשר אפי' לא נחתכו הסימנים וכדזעירי דאמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה ונ"ל שבעולת העוף לא היה צריך לחתוך רוב בשר כי הבדלת שני סימנין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה קיימא במקום רוב בשר והא דמקשינן אחיזת הראש בגוף דעולה לחטאת לאחיזת הסימנים היא שהם הם עיקר אחיזת הראש בצואר אבל לרוב בשר לא הוקשו: