המאור הקטן על חולין ד.

[דף טו ע"א] והא דתני תנא קמיה דרב ומשתיק ליה רב משום דלא שני ליה לרב במוקצה מהמת איסור בין היכא דדחייה בידים בין היכא דלא דחייה לה בידים אלא כולן אסורים בין לר"מ בין לר' יהודה שהרי שניהם שוין בנר שהדליקו בה באותה שבת שהוא אסור לטלטל וכן השוחט בשבת שלא היה מבע"י מוכן אסור בין לר"מ בין לר' יהורה ואסיקנא כי קא שרי ר"מ כגון שהיה לו חולה מבע"י והבריא בשבת ואי איכא דקשיא ליה מאי דוחקיה דרב לאוקמיה למתני' כשהיה לו חולה מבע"י והבריא ור' יהודה היא נוקמה בשלא היה לו חולה ואפי' לר"מ איכא למימר מדקתני אע"פ שמתחייב בנפשו משמע ליה לרב דהאי דאסורה באכילה ליומא משום מעשה שבת הוא כר' יהודה שכנגדו מתחייב בנפשו במזיד וכשהיה לו חולה מבע"י והבריא דאי בשלא היה לו חולה מבע"י הא לאו משום מעשה שבת מתסרא ליומא אלא משום מוקצה:

נקיטין מהני שמעתתא דמתאמרין בגמ' בהדין ענינא המבשל בשבת דבר שהיה מוכן מבעוד יום בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בו ביום לא הוא ולא אחרים ולערב מותר בכדי שיעשו אורויי מורינן הכי ומדרש בפרקא לא דרשינן אלא כר' יהודה דאמר אסורה באכילה ליומיה ל"ש לו ול"ש לאחרים בין בשוגג בין במזיד ולערב אסור בכדי שיעשה ואח"כ מותר לאחרים ולא לו אם בשל במזיד ואם בשל בשוגג מותר לו ולאחרים. וקוצץ דלעת ובשלה או שלא בשלה כיון שהיתה מחוברת מבע"י ולא היתה מן המוכן אסורה ביומא לכל אדם ולערב בכדי שתעשה וכן המבשל לחולה בשבת אסור לבריא בו ביום בלבד גזירה שמא ירבה בשבילו והשוחט לבריא בשבת דינו כדין קוצץ דלעת ואסורה ביומיה לכל אדם בין לר"מ בין לר' יהודה ולערב אסורה בכדי שתעשה. והשוחט לחולה שחלה מבע"י ולא הבריא מותר לבריא באומצא ואם חלה מבע"י וחבריא בשבת דינו כדין המבשל בשבת לד"מ כדאית ליה ולר' יהודה כדאית ליה והרי"ף ז"ל לא ביאר דברים הללו כל הצורך ומקצתם שכתבם שלא על אופניהם (כמו שהביאו הרא"ש בסי' כ') וכבר כתבנו בענין הזה במס' שבת פ' כירה: