המאור הקטן על חולין ג:

כתב הרי"ף ז"ל והיכא דראה אחד ששחט ואזל לעלמא ולא ידיע אי גמיר אי לא גמיר וכו' יש שמדקדקין מכאן לומר דהיכא דלא אזל לעלמא כל כמה דאיתיה קמן צריך למבדקיה ואף בעל ההלכות ראשונות כתב כך ואף אנו כתבנוה בחיבורנו בהלכות שחיטה כלשון יש מי שאומר מפני שחששנו לדברי הראשונים ז"ל אבל מעיקר הגמ' אין לנו כן דהא סוגיין דלא כרבינא דבעי מומחין לשחיטה וללישנא בתרא דרבינא נמי לא בעי' מומחה הלכך לא בעי' בדיקה לומר אם יודע הלכות שחיטה אפי' איתיה קמן שהרי אין בודקין אותו כלישנא בתרא דרבינא אלא בעילוף בלבד ועוד מדאמר רב נחמן ראה אחד ששחט וכו' ודייקינן עלה היכי דמי אי דידע דגמיר למה לי ראה אי דידע דלא גמיר פשיטא אי דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר נימא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואם איתא נימא נמי מאי אסור דקאמר רב נחמן אסור עד שיבדוק דהא איתיה קמן אלא לאו ש"מ דאפי' איתיה קמן לא צריך בדיקה ולא מידי:

[דף יב ע"ב] והא דאמר רבא אין מוסרין להן חולין לכתחלה לא הזכירה הרי"ף ז"ל ולא פי' דין שחיטת ישראל מומר לאכול נבלות לתיאבון ומומר להכעיס ושחיטת עובד כוכבים ואנו כבר ביארנו דיניהן בחיבורנו בהלכות שחיטה:

[דף יד ע"ב] לאו איתמר עלה אמר רב יהודה אמר שמואל מודה היה ר' יהודה לחכמים בסלי זיתים וענבים כיון דלסחיטה קיימי יהיב דעתיה עלייהו וגזרינן שמא יסחוט הכא נמי כיון דלשחיטה קיימא יהיב דעתיה וגזרינן בה שמא ישחוט ובדין הוא דמצי פריך ליה אכתי מי דמי עד כאן לא גזרו רבנן אלא במידי דאפשר דאתי ממילא כגון משקין שזבו וכגון פירות הנושרין דאי שרית ליה ממילא אתי למעבד בתחלה אבל שחיטה דלאו מידי דאפשר דאתי ממילא הוא לא גזרינן בה בדיעבד דלמא אתי למעבד לכתחלה אלא מדרב אדרב אלימא ליה לאקשויי מידי הוא טעמא אלא לרב הא אמר חלוק היה ר' יהודה אפי' בסלי זיתים וענבים ובדין הוא דמצי מהדר ליה הא לא דמיא למכניסן לאוכלין שהיוצא מהן מותר אלא למכניסן למשקין שהיוצא מהן אסור דאית בהו גזירה שמא יסחוט הכא נמי בהמה דלשחיטה קיימא איכא למיגזר שמא ישחוט אלא משום דלא דמיא שחיטת בהמה לסחיטת זיתים וענבים כדאמרי' משום דלאו מידי דאתי ממילא הוא ועוד משום דאיכא לאקשויי עלה בהא ר' יהודה ולא רבנן והא כ"ש רבנן דמחמרי טפי ואמאי נסבין חבריא למימר ר' יהודה היא מש"ה שבקינן ליה לכל הדין שקלא וטריא משום דלא דמי שחיטת בהמה לסחיטת פירות כלל. ואתאן עלה מצד אחר למימרא דר' יהודה דנרות היא ומסקנא אסקה רב אשי ר' יהודה דמבשל היא: