המאור הקטן על חולין ג.

[דף י ע"ב] ואסיקנא הלכתא כרב הונא בשלא שיבר ולא תלינן בעצם המפרקת שאין אדם עשוי לשברה בכח אלא שנוגע בה בהולכה והובאה דרך שחיטה ובכי האי גוונא לא תלינן בה פגימה והא דרב כהנא דמצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא דייקינן עלה כמאן כרב הונא ולמיפסל קמייתא ואי משתכחא פגומה לבתר שחיטת כולן מיפסלן כולהו אפי' קמייתא ואי משתכחא ביני וביני מפסלא ההיא דמשתכחא עלה ודחינן לה לא כרב חסדא ולאכשורי בתרייתא דלא מיתסרן וכההוא שנויא דשנינן לעיל בגמ' לא כרב חסדא ולבר מקמייתא דאמר בעצם דמפרקת דקמייתא איפגמה ולא תלינן לקולא והא דחויא בעלמא היא ולא סמכינן עלה ואדרב הונא סמכינן בשלא שבר ואע"פ שמצריך רב הונא בדיקותא בין כל חדא וחדא זריזות יתירא היא מפני שחיטת רוב בהמות שלא יפול בהם ספק דלמא אגב דנגע סכינא בכל עצם ועצם דמפרקת מפגמה אבל לאחר שחיטת בהמה אחת אין לנו ראיה להצריך לבדוק את הסכין ואפי' בשחיטת הרבה בהמות אם לא נזהר ולא בדק בין כל אחת ואחת ולא אחר שחיטה אין פוסלין שחיטתו בכך מאחר שבדק בתחלת שחיטה והא דאמרי' בגמ' א"ה תבעי נמי בדיקת חכם פירשה ה"ר שלמה ז"ל דקושיא היא על מאי דאמרי' לא כרב חסדא ולאכשורי בתרייתא כלומר אי אמרת בשלמא כרב הונא הויא לה בדיקה דלאחר שחיטה ובדיקה דלאחר שחיטה לא בעיא חכם מפני שהיא סוף בדיקה כלומר תלויה היא בבדיקתו שבתחלה אלא אי אמרת כרב חסדא ולאכשורי בתרייתא הויא לה בדיקה דקמי שחיטה ותבעי נמי בדיקת חכם ולדעתי אין לנו צורך לפי' הזה אלא בין לרב חסדא בין לרב הונא קא פריך היכא דמשתכחא סכין פגומה לבסוף בתר שחיטת כולהו ואמר השוחט בדיקת לה בין כל חדא וחדא דליתכשרן לרב הונא כולהו לבד מבתרייתא ולרב חסדא דתתכשר אפי' בתרייתא אם איתא לדרב כהנא דמצריך לכתחלה למבדק בין כל חדא וחדא תיבעי נמי בדיקת חכם ואסיקנא לא אמרו אלא מפני כבודו של חכם וכיון שחלקו לו כבוד פעם אחת בתחלת השחיטות כולן דיו ומכאן ואילך עד אחד נאמן באיסורין: