המאור הקטן על חולין לח:

אמר ר"א לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל תנינא מתני' היא הא קמ"ל דלא בעיא שתי וערב אי נמי לקדרה כך היא הגירסא בספרי הגאונים ובהלכות הרי"ף ז"ל וכך היא פירושה הא קמ"ל דלא בעיא שתי וערב אלא שתי או ערב ומפלג עליה דרב יהודה אי נמי י"ל דלא פליגי ולעולם שתי וערב בעיא והא קמ"ל דבקריעה מותר אפי' לקדרה של בשר שלא תאמר משנתינו במבשל כחל בפני עצמו קמ"ל ר"א דמתני' במבשל כחל עם בשר היא ואהדין לישנא בתרא סמכינן דלא שרינן כחל עם הבשר אלא בקריעת שתי וערב:

אמרה ליה ילתא לרב נחמן בעינא למיכל בשרא בחלבא אמר להו זויקי לה כחלי פי' בשלו לה כחל נפוח בחלבו שלא נקרע כדאמרי' במס' ע"ז הני ארמאי זוקנאי ופירושו נפוחים וכ"כ בעל ספר הערוך ואקשינן עלה דר"נ והא אנן תנן קורעו ופריק ההיא לקדרה כלומר לבשל עם הבשר צריך קריעה אבל בפני עצמו אינו צריך קריעה אע"פ שבשלו בקדרה וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל פי' ההיא לקדרה של בשר והא קתני כחל שבשלו בחלבו דיעבד אין לכתחלה לא ה"ה אפי' לכתחלה ולהאי פירושא דפריש ר"נ למתניתא שמעתא דרב נמי הכי מפרשא אמר רב אינו עובר עליו ומותר כלומר פעמים שאינו קורעו כלל ולא מיבעיא דלא מיחייבו עליה אלא באכילה נמי מותר ואף לבשלו לכתחלה מותר בלא קריעה והיכי דמי כגון שבשלו (שלא) בפני עצמו שלא עם הבשר ומתני' פעמים פעמים קתני כלומר פעמים הכחל צריך קריעה היכי דמי כגון שבשלו עם הבשר ופעמים שאינו צריך קריעה ומותר אפי' לכתחלה כגון שבשלו בפני עצמו ואיידי דבעי מיתנא סיפא ולא קרעו תנא רישא נמי לא קרעו והא דאקשינן עלה והא אנן תנן אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא הכין פירושא סתם שנינו לא קרעו אינו עובר עליו אבל איסור יש בו וכשם שאתה אומר לא קרעו אינו עובר עליו בכל ענין אפי' עם הבשר דקי"ל חלב שחוטה דרבנן כך זה שאתה אומר הא איסורא איכא בכל ענין אפי' בישלו בפני עצמו ומשני בדין הוא דאיכא צד דאיסורא נמי לית ביה בלא קריעה והיכי דמי כגון דבשליה באנפי נפשיה דאי בהדי בשרא בשליה הא קי"ל כחל בס' אבל תנא דמתני' מלתא פסיקתא קתני ולא חשש לברר ולהפריש בין בישול לבישול משום דבעי למיתנא סיפא חלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ואוקימנא בגמ' דכריתות בלב של עוף דלית ביה כזית דמעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא משום דחצי שיעור אסור מן התורה תנא נמי אינו עובר עליו זה הפי' נראה בעיני אע"פ שאינו כדברי הרי"ף ז"ל ואינו כדברי רבינו שלמה ז"ל:

והוצרך רבינו שלמה ז"ל לומר דר"נ לא ס"ל כלישנא קמא דרב אלא כלישנא בתרא מדאיצטריך ר"נ לשנויי ה"ה דאפי' לכתחלה ולאוקמה לברייתא לטעמיה דרבינו שלמה בבישול דצלי כדאשכחן דצלי אקרי בישול כדכתיב ויבשלו את הפסח באש כמשפט דאי הוה ס"ל לר"ג כלישנא קמא דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר לא הוה ברייתא קשיא ליה ואף סיועי נמי מסייעא לדרב ואתיא שפיר בבשול דקדרה ואין דברי ה"ר שלמה ז"ל מחוורין כל הצורך. ונראה מדבריו שהוא גורס קמ"ל דלא בעינן שתי וערב אלא לקדרה וכבר ביארתי לך שלא נמצא כן בספרי הגאונים ז"ל אלא כך הוא עיקר הגירסא נפקא דלא בעינן שתי וערב א"נ לקדרה וכן זה שפי' ה"ר שלמה ז"ל בהא דא"ל ר"א לזעירי איכא תנא דאתני לרב כחל כלומר שאם בשלו בלא קריעה שאסור באכילה אין פירושו בזה נכון אלא רב כל כחל היה אוסר בין בקריעה בין שלא בקריעה וראיה לדבר ממנהגא דסורא ודפומבדיתא ומעובדא דראמי בר תמרי דהוא ראמי בר דקולא דנהגו דלא למיכל כחלי כל עיקר מכי אתא רב לבבל ומצא בקעה וגדר בה גדר והא דמתני רב כהנא אני כחל מניקה שניתי לו יחידאה הוא ולא סמכינן עליה וכל כחל שבעולם אפי' של מניקה מותר בקריעה לדידן דלית לן מנהגא דבבלאי בכחל ואין הפרש בין של מניקה בין שאינה של מניקה. ומצאתי לרב ר' יעקב ז"ל שדחה דברי האומרים שיש הפרש בכחל בין צלי לקדרה וכלשון הזה מצאתי בכתב ידו הא דתנן הכחל קורעו ומוציא את חלבו ואמרי' בגמ' קורעו שתי וערב וטחו בכותל ואוכלו בין צלי בין מבושל דצלי ומבושל גבי חלב ונבלה ושמנונית חד הוא וכשקורעו מותר אפי' לכתחלה ואפי' בהדי בשר לא קרעו שתי וערב אלא קריעה קצת אינו עובר בין בצלי בין מבושל בין באפי נפשיה בין בהדי בשר א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו כיון שקרעו קצת אע"פ שלא קרעו שתי וערב ולא טחו בכותל אם בשלו בהדי בשר מותר לאכלו אבל אם לא קרעו כלל אם בשלו בהדי בשר אסור מדרבנן כדאמרי' בפירקין דלעיל כחל בס' וכחל מן המנין דחלב שחוטה מדרבנן ואפי' קרעו כיון שלא קרעו שתי וערב וטחו בכותל אסור לבשלו בהדי בשר לכתחלה דקורעו תנן ומפרשינן לה בשתי וערב ובהדי בשר לכתחלה מכלל דבלא שתי וערב אסור לכתחלה בהדי בשר ובלא קריעה כלל אסור שטעם הכחל שבבשר דומה לטעם החלב בבשר ולכך גזרו חכמים וכשאין בשר עם הכחל בקדרה מותר לכתחלה כיון שקרעו ואע"פ שלא קרעו שתי וערב אין החלב כנוס עוד בכחל כשהיה קודם ואע"פ שחוזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו בו חכמים שכיון שאין בשר אחר לא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו ולא אתי לאחלופי למיכל בשר בחלב ועל כרחנו מה שאמר מותר זה הוא אפי' בקדרה ואפי' בהדי בשר כיון שקרעו קצת כמו שפירשתי תדע דסתם בישול אינו אלא בקדרה וכן סוגיא של הלכה זו שאינה מדברת כלל בצלי דמה ענין צלי אצל שמנונית וחלב ואתיא שפיר הא דתני' כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו בקדרה כגון שקרעו קצת בלא שתי וערב ובשליה לחודיה בלא בשר כדפרישית לעיל מותר דהך מתני' בע"כ בלא בשר מדקתני שבשלו בחלבו ולא קתני שבשלו עם הבשר ש"מ דמשום הוא גופיה קאמר ומפרש ר"נ לקמיה דהאי מותר לכתחלה קאמר וא"כ בקריעת קצת מיירי:

כיצד קורעו כדי לבשלו אפי' בהדי בשר אמר רב יהודה שתי וערב וטחו בכותל:

א"ל ר"א לשמעיה קרע לי ואנא איכול בצלי או בקדרה בלא בשר קאמר דכי הדדי נינהו ומאי קמ"ל הא קמ"ל דלא בעיא שתי וערב אלא לקדרה כלומר לבשלו עם הבשר בקדרה דלקדרה משמע עם הבשר כדתנן אם יש טעם באותה קדרה אבל בקדרה בלא בשר לא בעינן שתי וערב אלא בקריעה קצת כדפי':

אמר רב נחמן זויקו לה כחל פי' זויקי בשלו לה כחל כשיתבשל יהיה נפוח ומלא מן החלב כנאד וכגון שאינו קרוע שתי וערב ובקדרה גרידא ובלא בשר קאמר ר"נ דאכתי זויקא היא כשלא קרעו שתי וערב ולא טחו בכותל ואקשינן והאנן תנן קורעו ופירשנו קורעו שתי וערב וטחו בכותל ומתרץ ההוא לקדרה כלומר ההוא לבשל בקדרה בהדי בשר בעינן שתי וערב וטחו בכותל אבל לקדרה בלא בשר בקריעה לחוד סגי ואקשינן והא אפי' לקדרה בלא בשר אמרנו בברייתא דלעיל אסור לכתחלה דהכי משתמע ליה בלא בשר כדפרישית ולכתחלה אסור דקתני כחל שבשלו דמשמע בדיעבד ור"נ מתיר אפי' לכתחלה ה"ה דאפי' לכתחלה שרי וכו' ור"נ כלישנא קמא דרב ס"ל דהכי הלכתא וכן פי' ר"ח ז"ל דהא תניא כוותיה ואין נראין דברי רבינו שלמה ז"ל שדוחה ואומר דר"נ פליג אלישנא דהלכתא וס"ל כאיכא דאמרי ובשלו היינו צלי וזויקו תנו בשפוד ואין נ"ל דא"כ לישני ליה כדתניא בברייתא בבשול קדרה אלו דברי הר"י ז"ל ושורש פירושו שלא הוזכר כחל בלא קריעה כלל במשנתנו ולא בכל השמועות כולן בפ' זה אלא יש קריעה קצת בכל מקום שדברו סתם בלא זכר קריעה ועדיין לא שמענו ממשנתנו ולא מן האמור בגמ' דין כחל שבשלו בלא שום קריעה בפני עצמו אם הוא מותר באכילה או אסור ועוד יש לנו תימה בפירושו על מה הוצרך רב נחמן לשנויי' לברייתא ולמימר ה"ה אפי' לכתחלה ה"ל למימר כי קתני שבשלו בחלבו דיעבד אין לכתחלה לא בלא שום קריעה קאמר וכי קאמינא זויקו לה כחלי בקריעה קצת קאמינא והאידנא דתניא כלישנא קמא דרב מה ראיה בשול בפני עצמו בבשול עם הבשר והלא היא מודה שיש הפרש ביניהם מכל הפנים הללו נ"ל הפי' הראשון שכתבתי והוא המחוור מכל הפירושים ומנהגי מקומותינו בכחל ע"פ הלכות הרי"ף ז"ל ולדברי הכל היכא דלא קרעי' כלל ובשליה בהדי בשרא הכל אסור עד שיהא בקדרה ס' בו וכחל עצמו אסור ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל הכל מודים שמותר לבשל לכתחלה עם הבשר אפי' לקדרה אפי' לדברי המפרשים שמפרישים בין בשול צלי לבשול קדרה שאין לנו שום ראיה לאסור:

אלא היכי נעביד אמר להו קרעוה שתי וערב וחתוכיה לתחת פי' ה"ר שלמה ז"ל כשנותנים אותו בתנור לצלות וקשיא לן על הדין פירושא מכדי פסק אמימר הלכתא דכבדא וכחלא כי הדדי נינהו למטוינהו תותי בשרא ועלוי בשרא וכחל באנפי נפשיה בצלי ליכא מאן דאמר דבעי קריעה שתי וערב בצלי: