המאור הקטן על חולין ב.

[דף ח ע"א] ליבן סכין ושחט בה. לא הזכירה הרי"ף ז"ל ומדאשכחן ליה לרב אשי דהוא בתרא דאמר צריכה בדיקה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא דאלמא לא ס"ל דשמואל דאמר בית השחיטה מרווח רווח שמעינן מיניה דליתא דשמואל. והא דאמר ר"נ סכין של עבודת כוכבים מותר לשחוט בה וכו' גם זו לא הזכירה הרי"ף ז"ל וזה קל באיסורי עבודת כוכבים מאיסורי שבת לפי שאסרה תורה בהם מלאכת מחשבת כלומר במחשבת תיקון כל דהו הוי מלאכה זו לפיכך השוחט בשבת חייב כל היכא דלא הוי מקלקל גמור בתיקון כל דהו כדאמרי' בהשוחט חטאת בחוץ לעבודת כוכבים מה תיקן תיקן להוציא מידי אבר מן החי ובאיסורי עבודת כוכבים כל היכא דלא הוי מתקן גמור כגון שוחט את המסוכנת מותר:

[דף ח ע"ב] והשוחט בסכין של עובדי כוכבים פסק בה ה"ר שלמה ז"ל כרב דאמר קולף ואע"ג דאיפסיקא הלכתא בסכין טרפה כמ"ד אפי' בצונן שאני התם דלא אשתמשו ביה באיסורא אלא לצורך שעה אבל סכין של עובדי כוכבים שהוקבע תשמישה באיסור חמור הוא כרב דאמר קולף נקיטינן אבל לבליעת דם בסכין לא חיישינן שהסכין קשה ואין הדם נבלע בו לפי שעה אלא השמנונית היא שנבלעת ברך ובקשה אלו דברי ה"ר שלמה ז"ל ונראה מדבריו של הרב שזה שאמרו בגמ' בסכין טרפה לטהרו טהרה גמורה נאמרו הדברים ואנו לא כך אנו סוברין אלא נראה לנו שהדברים אמורים בבא לשחוט בסכין ששחט בה טריפה הלכך אין לחוש לדם שע"ג הסכין שאינו חמור מדם הבהמה עצמה היוצא מבית שחיטתה וסוף הבשר ההוא שיוציאנו מידי דמו במליחה והדחה הלכך אין לחוש לדם שעל גבי הסכין בבא לשחוט בה ולענין טהרת הסכין אנו עתידין להוסיף ביאור בפ' כל הבשר:

[דף ט ע"ב] אמר רב אשי ת"ש צלוחית שהניחה מכוסה וכו' כתב ה"ר שלמה ז"ל טעמא שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה אבל הניחה מגולה ובא ומצאה כמות שהניחה לא טומאה איכא ולא פיסול איכא. ואילו ספק מים מגולין אסורין גרסי' ואנן לא אשכחן לה להא גירסא בשום ספר בעולם ודוקיא דדייק הרב ז"ל לא נהירא טובא דאיכא למימר היא גופא קמ"ל שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן לכסות ואכתי לא שמעינן מינה היכא חמירא סכנתא מאיסורא ודוקיא דרב אשי מהיכא ונ"ל דוקיא דרב אשי מפשטא דמתניתא דקתני שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכסהו ודכותה אמרי' בקרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו כדאיתא בפסחים בפ"א ובמס' נדה בפ"א תניא ככר נתונה ע"ג הדף ומדף טמא נתון תחתיה אע"פ שאם נפלה א"א לה אא"כ נגעה טהורה שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה ואיכא דקשיא ליה מ"ש בככר דתלינן באדם טהור ובקרדום ובצלוחית תלינן באדם טמא ואנו רגילין לומר בפירוק קושיא זו הכל לפי מה שהוא תולין בו בככר שהיא טהורה ומדף טמא נתון תחתיה אנו אומרים אדם טהור סלקה כדי שלא תפול על המדף ויטמאנה שאילו היה אדם טמא עושה כן לא הועיל כלום שהרי טמא את הככר ולא נהנה בו כלום ונמצא שלא הועילו מעשיו כלום ובקרדום שאבד בבית אני אומר לצורך תשמישו גנבו מי שלקחו ושמא אדם טמא היה דמ"מ הועילו מעשיו להנאתו וכן בצלוחית של מי חטאת אני אומר שמא אדם טמא מצא אותה מגולה וחשש לסכנת מים מגולים וכסה אותה ולא חשש לטומאתו שטמא את מי החטאת שכתוב בהן למשמרת מפני שהסכנה חמורה מן האיסור: