המאור הקטן על חולין א.

[דף ב ע"ב] האי טמא דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא חרב הרי היא כחלל וכו'. פי' אלומי הוא דקא מאלים ליה לקושיא כלומר דאזיל סכין וטמיתיה לבשר ושוייה ראשון ואי נמי לא הוה ליה חרב כחלל מ"מ קשיא דהא אי נמי מטמיא סכין לבשר ומשויא ליה שני הרי שני פסול בחולין גרידא וכ"ש בחולין שנעשו על טהרת הקדש וה"ר יוסף בן מיגש ז"ל האריך במגילת סתרים שלו בענין הזה ללא צורך. ואסיקנא דאיטמי בשרץ ומלתא פסיקתא קאמר דלא משכחת ביה לעולם בשרץ דמטמא ליה נברא לסכין משום דהוה ליה ולד הטומאה ואין ולד הטומאה מטמא אדם וכלים וה"ה לטמא שנטמא בטמא מת דלא אמרי' חרב הרי הוא כחלל עד שיגע כלי של המתכת במת עצמו או במי שנגע במת דהוה ליה אב הטומאה כי ההיא דאמר בפסח ראשון בגר שנטמא בטמא מת ואוקימנא בנר של מתכת אבל אי נגע הכלי של המתכת בדיקרב במיתא שלא בחיבורין טהור הוא:

[דף ג ע"ב] אבל לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט בודק סכינו אחריו. פי' אבל לכתחלה לא סמכינן אבדיקה דלאחר שחיטה דלמא משתלי ולא בדק מאחר דלא רגילינא בעלמא למבדק סכין אחר שחיטה ומהא שמעינן דלא בדקינן בעלמא סכין אחר שחיטה כי יש מחכמי הדור מי שמצריך לבדוק סכין אחר שחיטה ונם יש מי שאומר אם נאבדה הסכין לאחר השחיטה קודם שיבדוק אותה אע"פ שבדקה קודם שחיטה שחיטתו פסולה ואין שורש וענף לכל הדברים האלו ועוד נוסיף בזה ביאור בענין שוחט בסכין ונמצאת פגומה. [שם] והא דאמרי' אלא רבא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה איכא דקשיא ליה והא רבא תרוייהו אמר דהא אמר רבא לקמן בגמ' הכל שוחטין חדא לאיתויי כותי וחדא לאיתויי ישראל מומר ויש לומד דהכי קאמרי' מאי טעמא לא אקדמה לשמעתתיה דבדין הוא דתקדים שחיטת ישראל מומר לשחיטת כותים שהרי עשאום לבסוף עובדי כוכבים גמורים ומעיקרא נמי יש לומד כותים גרי אריות הן ושנינן האי דאקדמה רבא לשחיטת כותים משום דלדבריו דאביי קאמר:

[דף ד ע"ב] סברוה הא מני ר' יהודה היא דאמר חמץ לאחר הפסח דאורייתא. פי' ואזיל הדין סברא אליבא דרב אחא בר יעקב [פסחים דף כט.] כדסבר למימר מעיקרא דיליף ר' יהודה שאור דאכילה משאור דראיה וכדאיתא בפ' כל שעה ואע"ג דהדר ביה רב אחא בר יעקב מסברא דנפשיה הדר ביה ולא משום דקשיתיה מתני' או ברייתא והא דסברינן הכא למימר הא מני ר' יהודה היא אזיל כסברא קמא דרב אחא בר יעקב דסבר מעיקרא למימר אליבא דר' יהודה דחמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח מותר באכילה וכמסקנא אוקימנא להא אפי' כר' שמעון:

ושחיטת כותי לא הזכירה הרי"ף ז"ל ואסיקנא בגמ' (דף ו.) לא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים ובמעמד ר' אמי ור' אסי היה המעשה ואע"ג דר' [אסי] אכל משחיטת כותי יש לומר לא קשיא כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה ולאו משום דאיסתברא ליה לר' אסי כר' מאיר דחייש למיעוטא אלא משום שנתרבה המיעוט וחזר להיות לרוב אבל למיעוטא לא חייש רבי אסי לעולם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים ומאחר שאכל בתחלת ימיו משחיטת כותי דלא כר' מאיר א"א לומר שחזר בו בסוף ימיו: