המאור הקטן על חולין כה:

[דף עה ע"ב] אמר אביי הכל מודים בקלוט בן פקועה שמותר ואע"פ שהפריס על גבי קרקע מאי טעמא כל מלתא דתמהא מדכר דכירי אינשי כיון דאיהו גופיה בן פקועה ואית ביה מלתא דתמהא דהוא קלוט לא אתי לאחלופי ומאן מודים רבנן דפליגי עליה דר"ש בהפריס ע"ג הקרקע ואמר אביי הכל מודים בקלוט בן קלוטה בן פקועה שמותר כלומר קלוט שאמו קלוטה ואם אמו פקועה הכל מודים שהוא מותר מאחר דאית ביה תרי דהוא קלוט ואמו קלוטה אע"ג דהוא גופיה לאו בר פקועה הוא אבל בקלוט בן פקועה דהוא גופיה בן פקועה הוא בחד תמהא סגי ליה ומאן מודים ר' יוחנן דאמר הוא מותר ובנו אסור הכא מודה שאפי' בנו מותר ואפי' הפריס על גבי קרקע ואפי' לרבנן כיון דאית ביה תרי תמהי ובדין הוא דאיבעיא ליה למימר בן קלוט בת פקיעה אלא איידי דאמר בן קלוט אמר נמי בן פקועה ואף זו שאמרו ר"ש מתיר בבנו ובבן בנו כלומר בבתה ובבת בתה עד סוף כל הדורות וה"ר שלמה ז"ל גריס לה לדאביי בתרייתא בלישנא אחרינא וכן כתוב בפירושו ה"ג איכא דאמרי אמר אביי ופירשה בענין אחר ופירושינו נכון לפי גירסת הספרים כולן ולא ידעתי על מה השמיט הרי"ף ז"ל הלכות הללו ולא הזכיר מהם כלום:

וברור הוא כי אין הלכה כר"ש אלא כרבנן והלכתא כאביי בתרווייהו ודרב משרשיא נמי הלכה היא כמו שאנו עתידים לפרש בפ' אותו ואת בנו ומה שאנו סוברים בהלכות צומת הגידים יתבאר מחבורינו בהל' בדיקה: