המאור הקטן על ברכות לא.

מתני' הוא אומר על המוגמר אע"פ שחזרו והביאו להם פירות אותו שבירך להם על היין שלפני המזון או שלאחר המזון הוא מברך להם על המוגמר אף על פי שחזרו והביאו להם עוד מזון ובא להם המוגמר בתוך הסעודה אחד מברך על המוגמר לכולן והוא הוא שבירך על היין שבא בין מזון למזון ואף על פי שאין מביאין מוגמר אלא לאחר הסעודה כך היה דרכם שלא היה מביאין אותו אלא לאחר הסעודה לאחר ברכת המזון ואז היה מנהגם שיברך הגדול שבהם והוא הוא מברך ברכת המזון אבל זה המוגמר שבא בתוך הסעודה המברך על היין שלפני המזון או בין מזון למזון הוא מברך עליו ואע"פ שהיין הבא בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו אין דין המוגמר כן ומפורש דבר זה בתלמוד ירושלמי מה בין מוגמר ובין יין מוגמר כולהו מריחין יין אחד הוא שהוא טועם ובגמרא דילן דייקינן מדקאמר הוא מכלל דאיכא עדיף מיניה שהוא מזומן לברכת המזון אבל זה מאחר שזכה בברכת היין שהיא קודם גמר הסעודה זכה בכל הברכות שבתוך הסעודה לפיכך זכה לברך על המוגמר שבא בתוך הסעודה ויש אחר גדול ממנו שמברך ברכת המזון כדרב חייא בר אשי אמר רב דאמר הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברך ברכת המזון וה"ה שמברך על המוגמר שבא לאחריה שמאחר שהוא גדול שבכולן אין לאחר ליטול רשות לעצמו בפניו אלא מדעתו וזה שבירך על המוגמר שבתוך הסעודה בלא רשות לא מפני שהוא גדול אלא מתוך שזכה בברכת היין שקודם גמר סעודה זכה אף בברכת המוגמר שבא בתוך הסעודה ומעובדא דמנימין רעיא שמעינן דאע"ג דלא אמרה כתקון רבנן יצא:

בושלי כמרא שהכל אבל תמרא דזיקא בורא פרי העץ ועל הביעא ועל הקופרא ועל הירקות ועל המים בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות אבל מצות וריחני אין בהם ברכה לאחריהן. כל זה השמיט הרי"ף זכרונו לברכה: