המאור הקטן על ביצה טו.

מתני' אין משחיזין את הסכין ביו"ט וכו'. אמר רב הונא לא שאנו אלא במשחזת של אבן אבל במשחזת של עץ מותר ואוקימנא למתני' דלא כרבי יהודה מכלל דלרבי יהודה שהיה מתיר במכשירי אוכל נפש מותר לחדדה אפי' במשחזת של אבן אלא שלא רצה הרב אלפסי ז"ל לפרסם הדבר משום דאסיקנא הלכה ואין מורין כן ולפי' כתב בסכין שעמדה מותר לחדדה ודוקא אגב ריחיא או אפומא דדיקולא ופירש הרב רבי שלמה ז"ל אף על פי שמאתמול שלשום התחילה לקלקל ולילך דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול סבר לא צריכה אבל נפגמה מאתמול לא הוה שרי דמוכח קלקול שלה וה"ל לחדדה מאתמול וה"מ דפסקא אגב דוחקא דאי לא טרחא יתירא הוא ואסור ולי נראה היכא דלא פסקא כלל שויי מנא הוא ואסור אפילו לר' יהודה שלא היה רבי יהודה מתיר לעשות פחמין לעשות כלי ברזל והא דת"ר בפירקין דלקמן אין מתקנין את השפוד ואין מחדדין אותו פירשה ה"ר שלמה ז"ל דלא כרבי יהודה אי נמי בנרצם מעיו"ט ודברי הכל ולי נראה כאן בשפוד של מתכת כאן בשפוד של עץ ודבר הלמד מענינו הכא תנינן לה גבי סכין דהוא של מתכת והתם תנינן לה גבי אין מוציאין את האור מן העצים ותקון שפוד של עץ היא החלקתו בסכין ותיקונו וחדודו שויי מנא הוא ואפילו ר' יהודה מודה ושפוד של מתכת שנרצף נמי שויי מנא הוא שהריצוף פחיסה ובכיפה כעין שבירה הוא וכדאמרי' התם דרצפינהו מרצף ואפילו ר' יהודה (מודה) בשפוד שנרצף שאין הנרצם דומה לנרצף שהנרצם הוא שנעקם מעט והוא הפוך מלשון צרם באזנו וכאלו הוא נרצם אבל הנרצף הוא שנכפף לגמרי ומשום הכי מודה בזה רבי יהדה דאסור לתקנו ואף על גב דמיפשט בידו וה"ר שלמה ז"ל לא פירשה כן: