המאור הגדול על יבמות לז:

[דף קט] [תניא כותיה דרב אשי מודים חכמים לר"א כו' פירוש סייעתא דרב אשי מדפתח תנא במודים ואחר כך נזכר המחלוקת אלמא דהיא עיקר גזירה]:

והא דבעי מיניה רבא מרב נחמן צרתה מהו אסיקנא היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת לרבי אליעזר איבעי ולית הלכתא כותיה אף על פי שהביאה הרי"ף ז"ל בהלכותיו ליתא כלל דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר וביתומה בחיי האב מסתברא ל"ש היא ול"ש צרתה חולצת ולא מתיבמת אלא שחליצת הצרה פוטרת את היתומה ואין חליצת היתומה פוטרת את הצרה ואל תתמה היאך יתומה זו חולצת והיא ערוה מן התורה הרי לך דוגמתה בפ' ד' אחין איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת דאוקימנא לר"ש ואע"ג דאר"ש שתי אחיות לא חולצות ולא מתיבמות גזרה משום איסור מצוה דעלמא. ומפורש בתוספתא ומודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזירה ומת שחולצת ולא מתייבמת וכך היא שנויה בגמרא דכתובות בפרק המדיר ויש לנו ללמוד דין הצרה שחולצת ולא מתייבמת גזרה צרה אטו היא דלא גרעה מצרת זיקת ב' יבמין:

אתמר קטנה שלא מיאנה וכו' מה שכתב הרי"ף ז"ל בשמעתא דקטנה שלא מיאנה כיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא הא מלתא ספיקא הויא וכו' כדכתיבנא בהלכות (ומבואר ברא"ש בסי' ז' עד והראב"ד) דברים מעורבבין הם בעיני מאי קא מספקא ליה ומאי פסק ההלכה קא בעי ומאי ניהו שנויא דלא סמיך עליה והא פלוגתא דרב ושמואל כשבעל היא והוא גופיה אמר דברייתא הויא תיובתיה דשמואל בשבעל ובשלא בעל ליכא פלוגתא דצריכה גט מתרוייהו דהכין קם ליה שנויא דאוקים בגמרא בשבעל ושנויא להחמיר הוא ולא להקל וסמכינן עלה וא"ת דכי אמרינן בשבעל הכי אמרינן אבל בשלא בעל צריכה גט משני ולא מראשון הא ליכא למימר ומעולם לא היה אדם שחלק בדבר שבודאי צריכה גט מראשון ומשנה שלימה שנינו כל מקום שיש חליצה אין מיאון כתב הרי"ף ז"ל הלכות מיאון בכלל הפ' הזה: