המאור הגדול על יבמות כב.

[דף סד ע"א] איבעיא להו מאי טעמיה דרבי יוסי וכו' או דלמא ילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל פי' בעבדיו אבל באמו פשיטא לן דאית ליה לר' יוסי דילוד מאכיל ליולדתו ושאינו ילוד לא ופסקא דהעובר והיבם דברי הכל היא ואי אמרת דלמא התם נמי טעמיה דר' יוסי משום דעובר במעי זרה זר הוא הא תנן ממזר מאכיל וכל שכן זר אבל בעבדיו כיון דאית ליה זכיה דלמא ה"נ דמאכיל דכהן כי יקנה נפש קרינא ביה ובת כהן לכהן לעולם אכלה לא שנא מעוברת ול"ש שאינה מעוברת ולא אמרינן כנעוריה פרט למעוברת אלא בחוזרת: