המאור הגדול על יבמות כא

מכרו שניהם לפרנסה פי' כגון שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אע"פ שמכרו לצורך פרנסת עצמן אפ"ה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכ"ש האשה כמעשה שהיה לפני רבן שמעון בן גמליאל וקיימא לן כוותיה חדא דלא פליגי רבנן עליה ועוד מעשה רב ואע"פ שכתב הרי"ף ז"ל לא איפשיט דנעביד בה מעשה אנן כתבינן מאי דחזינן לפום סוגיא דגמרא ורבן שמעון בן גמליאל אזיל לטעמיה שמחמיר במכירת נכסי האשה ובמה שהוא משועבד לה כדאשכחן בעושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה דאמרינן אינה גובה משאר נכסים וכו' כדאיתא בגיטין בפרק השולח ובכל אפותיקי נשנית אותה ברייתא בין באפותיקי סתם בין במפורש שאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה וכשמכרה לאחד כמו שפירשו בירושלמי העושה שדהו אפותיקי לבע"ח ולכתובת אשה ומכרה לאחר מכירה מכירה והלוקח יחוש לעצמו פי' כלומר יחוש שיניח להם נכסי בני חורין שיגבו מהם כדי שיהא יכול לומר להם הנחתי לך מקום לגבות ממנו ורשב"ג פליג באשה בכתובתה דלא מצי אמר לה הנחתי לך מקום לגבות ממנו והתם לא קי"ל כוותיה אלא כרבנן דאמרי גובה משאר נכסים וכך פסק הרי"ף ז"ל ואי קשיא לך מכדי העושה שדהו אפותיקי לאשה לכתובתה היינו שיחד לה בכתובתה והיא אחת מאותן שלש שדות שדינן שוה אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שיחד לה בכתובתה ואחת שהכניס לה שום משלו מאי שנא התם דפליגי רבנן עליה דרשב"ג ומ"ש הכא דלא פליגי דקאמרינן ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה וכו' ועוד מאי שנא התם דאמר רשב"ג אינה גובה משאר נכסים דמשמע שהמכר קיים עד שעת גביית ומאי שנא הכא דאמר הבעל מוציא מיד הלקוחות והמכר בטל מיד י"ל התם מקרקעי הכא מטלטלי ודבר הלמד מענינו כולה מתני' וגמרא דהכא במטלטלי עסקינן בעבדים ובכלים אע"פ שטעם שבח בית אביה מצינו שהוזכר כמו כן במקרקעי כדתנן נפלו לה זיתים וגפגים וכו' אבל בטל המקח לא אמרו אלא במטלטלי דוקא ומכנסת שום לבעלה ומכניס לה שום במטלטלי עסקינן כדתנן שום במנה וכנגד השום ומפורש בירושלמי מה ראו לומר בשום פחות חומש ובכספים אחד ומחצה אמר רבי יוסי ברבי חנינא שמו דעתה של אשה שהיא רוצה לבלות את כליה ושמו דעתו של איש שהוא רוצה לישא וליתן בכספים ולעשותו באחד ומחצה א"ר יוסי הדא אמרה שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו וזה האמור בירושלמי הוא האמור כאן בגמ' דילן והדבר שוה בין בשום שהכניסה לו [בין שום שהכניס לה] ובכל כלים שבעולם אפילו שוין חמש מאות ואפילו אלף זוז כעין מימריה דרב יהודה בהכניסה לו שני כלים אע"פ שראינו לחכמי הדור שכתבו שאין דנין בכך בכלים יקרים ובעדיי זהב לא נראו לנו דבריהם נקט האי כללא כל הכנסת שום שאמרו לא אמרו אלא במטלטלין ומה שאמרו באותן שלש שדות אחת שהכניס לה שום משלו שכתב אחריות השום על השדה ואם תשאל מאי שנא מטלטלי ממקרקעי כך פירשו טעמו של דבר בירושלמי שהאשה רוצה לבלות כליה ולא שיבלו אותם אחרים וההפסד במטלטלי יותר מצוי כמו שאמרנו לענין אדרכתא דלא כתבינן לה אמטלטלי דלמא שמיט ואכיל להו הרי פירשנו דין מטלטלי האשה שהמכר בטל בהן מיד בין בשום שהכניסה לו בין בשום שהכניס לה דין מטלטלי האשה שלא הכניסה שום כדמפרש לקמן ודין מקרקעי האשה שהכניסה לו אם לקח מן האיש בלבד המכר בטל מיד מדאיבעיא להו בעל שמכר קרקע על פירות מהו מכלל דפשיטא להו כשמכר לגופה של קרקע שלא עשה ולא כלום ולא שייך למימר בה רווח ביתא ולהתיר בזוזי דעביר בהו עיסקא שאין זה אלא קטטה בינו לבינה ונקיש ואתי תיגרא אע"פ ששנינו בהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו מכר האב מכורין עד שימות דין אשה שאני כדאמרן ובהא אפילו רבנן מודו שאין דרכה של אשה לחזר אחר נכסיה על בתי דינין וא' נכסי מלוג ואחר נכסי צאן ברזל שוין הם בדין בעל שמכר קרקע לגוף או לפירות אע"פ דאמרינן בפ' חזקת הבתים כי אתמר דאמימר היכא דזבין איהו ומת דאתיא איהי ומפקא ה"ה אע"ג דלא מת אלא משום דלא פסיקא ליה דאיכא בעל שמכר קרקע על פירות ובזוזי דעבד בהו עיסקא שהמכר קיים משום הכי [נקט] זבין איהו ומית ואם לקח מן האיש וחזר ולקה מן האשה בנכסי מלוג מקחו קיים לעולם ולא מציא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי כדמפרש התם וזו היא ששנינו אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראיה יש ובנכסי צאן ברזל כיון שהמקח בטל מאצל האשה הרי הוא כמי שלקח מן האיש בלבד והמקח בטל מיד ואם לקח מן האשה תחלה המקח קיים לעולם בכל נכסים שבעולם ודין מקרקעי הבעל זו היא ששנינו לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל והוי יודע דהאי מקחו בטל לא קאי אלא אחזר ולקח מן האשה כלומר שאין המקח מידה כלומר וכשתבא לגבות כתובתה גובה מהם ואע"ג דאוקימנא באותן שלש שדות הא אסיקנא התם דלא אתא למעוטי אלא נכסי מלוג אבל שאר נכסים דידיה כל שכן דהויא ליה איבה ויכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ובכתובות רמיא לה אמתני' דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו דשמעת מינה אחד שאר נכסים דידיה ואחד אותם ג' שדות שוין הם בדין נחת רוח ושהמקח קיים כל ימי הבעל ואינו בטל עד שעת אלמנות וגרושין כשתבא לגבות כתובתה וכדאמרינן בכתובות בפרק האשה אשתו אי בעי לזבוני ה"ג דלא מצי מזבין ובגטין בעושה שדהו אפותיקי האשה בכתובתה אמרי שהיא גובה משאר נכסים ואפותיקי הוא שייחד לה בכתובתה אלמא אפילו באותן הג' שדות המקח קיים כל ימי חיי הבעל כדין שאר נכסים והרי"ף ז"ל כתב בפרק חזקת הבתים למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים דידה שהם נכסי צאן ברזל וזה הפירוש לא נראה לנו שכיון שהזכירו באותן ג' שדות אחת שהכניס לה שום משלו והוא נכסי צאן ברזל שכתב אחריות השום על השדה ובין שהכניס לה השדה בענין הזה בין שהכניסה לו המקח בטל אלא שזה בטל מיד וזה בטל בשעת גביית כתובתה מ"מ המקח בטל לפיכך לא הוצרכו לדקדק על נכסי צאן ברזל והיינו דקאמר למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים דידיה כל שכן דהויא ליה איבה והכין גרסינן לה בכל נוסחי דוקאני ובדין הוא דלימא אי למעוטי שאר נכסים דידיה סוף סוף מתני' היכי מתרצה דקתני אין לאיש חזקה בנכסי אשתו הא ראיה יש והלא אין אלו נכסי האשה אלא נכסי הבעל אלא הא עדיפא ליה למיפרך כל שכן דהויא ליה איבה כדי שיתבאר דין הנכסים כולן ואסיקנא למעוטי נכסי מלוג וממילא איתרצ' לה מתני' ואוקמא בנכסי מלוג והוא הדין למטלטלין של האשה שלא הכניסה שום שהם נכסי מלוג שאם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו קיים לעולם ואין צריך לומר כשלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש ואם לקח מן האיש בלבד או מן האשה בלבד מקחו בטל מיד ודין מטלטלי הבעל מה שלא הכניס לה שום ולא כתב מטלטלי אגב מקרקעי הדבר ברור שהמקח קיים בהם לעולם הרי פירשנו דין הנכסים כולן של האשה ושל האיש בין במקרקעי בין במטלטלי והירושלמי שכתב הרי"ף ז"ל בגיטין בפרק השולח רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינו מכורה הוי בשמכרן לשעה אנו קיימין דמשמע שהמכר בטל בהן מיד ושאר דברים האמורים באותו ענין בירושלמי שנראין כסותרין מקצת דברינו אין אנו משגיחים להם שאין אנו סומכין אלא על תלמוד ערוך שבידנו: