המאור הגדול על שבועות ל.

מתני' החנוני על פנקסו וכו' אמר בן ננס כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא אלא הוא נוטל בשבועה והם נוטלין שלא בשבועה וכך היא הגירסא המדוקדקת וטעמא דמילתא לפי שטענת הפועלים בריאה וחזקה יותר מטענת החנוני שהפועלים החוב שלהם ודאי והפרעון ספק אצלנו והחנוני החוב מעקרו ספק אצלנו לפיכך הוא נוטל בשבועה והם נוטלין שלא בשבועה:

תניא אמר רבי טורח שבועה זו למה ש"מ מדלא קא אמר שבועות הללו למה או שבועה זו למה וקאמר טורח שבועה זו למה שמע מינה דעל בן ננס קאי והכי קאמר ליה מה לנו אצל שבועה שהיא מטרחת לשני תשלומין והיא שבועת החנוני שמחייב בעל הבית בשני תשלומין מוטב שנשביע את הפועלים שטענתם יותר בריאה ולשקלו מבעל הבית וליפקע חנוני בשבועתם של הפועלים וליפוק בכדי שטענתו אינה בריאה כל כך נמצאו שלש מחלוקות בדין החנוני ת"ק ובן ננס ורבי אמר ליה ליה ר' חייא תנינא שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית כלומר הדבר הקשה עליך בשני התשלומין שמשלם בעל הבית כך הוא הדין לפי שבעל הבית גורם לעצמו זה ההפסד כדאמרי' התם דיכול למימר ליה חנוני לבעל הבית אנא מאי אית לי לגבי פועלים אע"ג דמשתבעי לי לא מהימני לי אנת הוא דהימנתינהו דלא אמרת לי הב להו בעדים וכיון שכן אין בדין להפקיע החנוני ולהוציאו בשבועת הפועלים וזהו הטעם שנתן ר' חייא לדבריו כשאמר שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית כלומר בעל הבית הוא שגרם לעצמו כך ולפי שפירש טעם משנתנו ונתכוונו דבריו לדברי ת"ק דמתני' זכה ר' חייא ונקראת משנתנו זו על שמו כדאמרי' בעלמא ותו הא דתני ר' חייא שניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית והוינן בגמרא קבלה מיניה רבי מר' חייא או לא ואתינן למפשטה מדתניא ר' אומר פועלים נשבעין לחנוני אלמא בשבועת פועלים פקע ליה חנוני כטעמיה דרבי מעיקרא ולא קבלה לדר' חייא וזה הת"ש מוכיח על מה שפירשנו למעלה ולאפוקי מבעלי הפירושין שפירשוה בענין אחר ואוקמא רבא ופירשה להא ברייתא ה"ק פועלים נשבעין לבעל חבית במעמד חנוני כי היכי דנכספו מיניה ולעולם קבלה רבי מיניה דרבי חייא והוא הדין לחנוני שנשבע במעמד פועלים אלא פועלים איצטריכא ליה לאפוקי מדבן ננס דאמר הן נוטלין שלא בשבועה:

איתמר שתי כתי עדים המכחישות זו את זו וכו' דכ"ע שני מלוין ושני לוין ושני שטרות היינו פלוגתייהו מלוה אחד ולוה אחד ושני שטרות יד בעל השטר על התחתונה שני מלוין ולוה אחד היינו מתני' ושניהם נשבעין אפילו לרב הונא ושניהם נוטלין אפילו לרב חסדא שני לוין ומלוה אחד מאי לרב הונא מבעיא ולא לרב חסדא דלדידיה קל וחומר משני מלוין ושני לוין שהם פסולין להעיד להם אבל לא חש התלמוד לפרש משום דקיימא לן כרב הונא דרבי' דרב חסדא הוא: