המאור הגדול על שבועות כו:

שלחו ליה מבי רב לשמואל אומן אומר שתים קצצת לי וכו' עד ואי לא מייתי ראיה פקע דאי קס"ד דלא מחייב שבועה מודה במקצת אשכירות אלא אמלוה ופקדון דכתיב בהו כי הוא זה דכתיב כי יתן איש אל רעהו וסבירא לן עירוב פרשיות כתוב כאן בהדי פרשתא דאם כסף תלוה ואוקימנא לצדדין קתני וכו' ולעולם מחייב נמי אפי' אשכירות כדין מודה מקצת ורמינן עלה מדתניא הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי אלא אחת כל זמן שהטלית ביד האומן על הבית להביא ראיה כדין מוציא מחבירו אי מייתי ראיה יהיב כדקאמר ושקיל טליתו ואי לא מייתי ראיה מהימן עלה אומן במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ובבבא בתרא אוקימנא בשלא מסר לו בעדים ולא ראה אבל שבועת היסת ודאי איכא עליה דאומן:

ומינה שמעינן למאי דכתב הרי"ף ז"ל בסכינא דאשכבתא בפרק המקבל רבא אמר לא צריך למיקם עליה בדינא יכול למיטען עד כדי דמיה ונשבע ונוטל לאו שבועה חמורה היא אלא קלה כדין שבועת היסת היא שנשבע ולא משלם דאם איתא דשבועה חמורה כדין כל נשבע ונוטל לא הוה תני הכא על הבעל הבית להביא ראיה דמדקתני מציעתא נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל מכלל דרישא ליכא נשבע ונוטל אלא שבועת היסת בלחוד הוא דאיכא ואינה שנויה במשנה ובברייתא נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל הא אוקימנא כר' יהודה דאמר כל זמן שהשבועה נוטה אצל בעל הבית שכיר נשבע ונוטל ולית הלכתא כותיה אלא כרבנן דאמרי קציצה מידכר דכירי אינשי כדשלחי ליה מבי רב לשמואל וכדתני רבה בר שמואל ואוקימנא לצדדין קתני הלכך ישבע בעל הבית ויפסיד האומן והוא דלא אמר ליה הילך ואי אמר ליה הילך פטור עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה הא דברי הכל הוא ולצדדין קתני או יביא ראיה האומן או ישבע בעל הבית ויפסיד ששבועת התורה היא ולא איצטריכא ליה לפרושי וראיתי לרב רבי יוסף הלוי ז"ל שהאריך בפירושו בענין הזה ואוקמה לכולה שמעתא כדא"ל הילך ואין דבריו נכונים וברורים ואנו כתבנו מה שנראה לנו גם מה שכתב הרב זה בדין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר אינם דברים מחוורים ונראין דברי הרי"ף ז"ל מדבריו והם כתובים בבבא מציעא בפרק המקבל: