המאור הגדול על סנהדרין ז:

והוי יודע דלא פליג ר' יוסי דמתני' דס"ל כמשנה ראשונה על כל הקרובים השנוים במשנתנו שאם אין זה ראוי ליורשו לזה זה ראוי ליורשו לזה כגון אותם קרובים שקורבתם מן האב אבל פליג ר' יוסי דמתני' אגיסו ובעל אמו ובעל אחות אמו וחורגו ועל כל קרובי אחוה המנוין במשנתינו בזמן שקורבתם מן האם ולא מן האב שאין זה ראוי לירש לזה ולא זה לזה וכן במקצת החתנים השנויים במשנתינו כגון חתני קרובי האם בכולהו פליג ר' יוסי דמתני' ובכל הני נקיטינן לחומרא כדכתבינן לעיל אבל חמיו אפי' ר' יוסי דמתני' מודה שאע"פ שחמיו אינו ראוי ליורשו הוא ראוי לירש את חמיו וחתן חמיו היינו גיסו דפליג עליה ר' יוסי דמתני' לפי שאין א' מהם ראוי לירש את חבירו וראיתי לפרש קצת מן ההלכה לפי שמצאתי בה חילוף בנוסחאות ושבוש במקצת הפירושים אמר רב אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני ואמאי שלישי בראשון הוא פי' בני לאחי אבא הוא שלישי בראשון ואנן שני תנן שלישי לא תנן ופריק מאי חתניהן דקתני במתני' חתני בניהן כלומר אפי' אבניהן קאי כאילו אמר חתניהן שלהן ושל בניהן שהם לט' אבות השנוים במשנתינו ל"ו קרובים ט' אבות וט' בנים וט' חתנים וט' חתני בניהן ולדתני ר' חייא דמפיק גיסו ממנינא דאבות ולית ליה אלא ח' אבות הרי הם ל"ב ולפום הכי מקשי ליה והא דתני ר' חייא ח' אבות שהן כ"ד תלתין ותרין הוו אבל בני בניהן כיון דמכללא קא אתו ולאו בהדיא מתני שביק להו ולא חשיב להו והיינו דקא פריך ליה תלתין ותרין הוו ולא פריך ליה ארבעין הוו והדרינן ופרקינן פירוקא אחרינא אלא לעולם חתניהם ממש וכיון דמעלמא קא אתי כדור אחד דמי וכבני בניהם חשיבי מיהו ר' חייא לא קא חשיב אלא מאי דמתני בפירוש ולא מאי דאתי מכללא ומש"ה קא חשיב הן ובניהן שהן כ"ד לח' אבות ושבקינהו לבני בניהן דלא מתני בפירוש אלא מכללא אתו. תו אקשינן אי הכי הוה ליה שלישי בשני פי' זה ששנינו במשנתינו חתן אחי אבא שהוא פסול לי ואיתמר נמי במימריה דרב זהו שלישי בשני והא רב אכשר שלישי בשני ולאו מהאי מימרא דרב דאתי עליה קא מקשי אלא מעובדא דרב אכשר שלישי בשני ורמא דידיה אדידיה ובדין הוא דמצי למירמא דמתני' על מימרא דרב דבמתני' לא תנן אלא שלישי ורב אמר אפי' רביעי בראשון מדקאמר חתני לא יעיד לאחי אבא וס"ל חתן כדור אחד דמי אלא מירמא דידיה אדידיה עדיפא ליה ואיכא מקצת נוסחי דגרסי' בהו הכי אכתי הוה ליה שלישי בשני ורב אפי' רביעי בראשון אמר ושבקי להו לכל הנך הוויי וקושיא ופירוקא דחקיה ופרקיה פירוקא אחרינא אלא רב דאמר כר"א וכו' וליתא לא לר"א ולא לרב דקי"ל שלישי כשר אף בראשון:

עד שיאמר בפנינו הודה לו מדקא מתניא כולה מתני' בלשון יחיד הוא אמר לי איש פלוני אמר לי והכא קתני בלשון רבים בפנינו הודה לו ולא אמר עד שיאמר בפני הודה לו נ"ל שאם הודה לפני עד א' לבדו שאין הודאתו כלום אפי' אמד לו אתה עדי ולא משתבע אפומיה אי כפר בהודאתו ולא מחייב אם הודה בהודאתו ואמר משטה הייתי דמילי דכדי נינהו עד שיאמר לשנים אתם עדי והיינו דאמרי' התם בפ' חזקת הבתים הודאה בפני שנים קיום שטרות בפני ג' כשם שקיום שטרות בפחות מג' אינו כלום כך הודאה בפחות מב' אינה כלום ולא אמרי' בהא כל מקום שב' מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבועה לפי שעיקר חיובו פיו הוא שמחייבו בהודאתו ולא העדים לפיכך צריך לדקדק בדבריו שלא יהו דברי השטאה וכל זמן שאין הודאתו בפני שנים אין הודאתו הודאה ואע"ג דאמרי' לקמן הודאה אחר הודאה מצטרפין ודאמר ליה לכל חד וחד בההוא מנה דאודאי ליה קמך אודאי ליה קמיה פלניא אלמא הודאה קמי חד סהדא הודאה היא שאני התם דסוף סוף תרין סהדי נינהו ומצטרפי הויא ליה הודאה בפני שנים ונפקא לן מדין השטאה אבל בעד א' כי ליכא אחרינא דמצטרף בהדיה אין הודאתו הודאה והוי יודע דהא דאמרי' אם לא טען אין טוענין לו הני מילי בזמן שתבעו הלה והודה כדתניא ברישא דברייתא מנה לי בידך א"ל הן למחר אמר תנהו לי נתתיו לך פטור זהו שאמרו שאם לא טען ואמר משטה אני בך אין טוענין לו אבל אם אמר מעצמו בין בפניו בין שלא בפניו ולא אמר אתם עדי לא טען טוענין לו והיינו דתנן במתני' הוא אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום ולא קתני פטור כדקתני בברייתא שמעינן מינה שאפי' לא טען טוענין לו ועוד דקתני לה דומיא דאיש פלוני אמר לי שהוא חייב לו שהוא עד מפי עד ואין בדבריו ממש וכן מצינו ברב נחמן שטען לאותו שהיו קורין לי קב רשו ואמר רב נחמן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו ואי לאו מאי קמ"ל מתני' היא הוא אומר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום. ואי טעמא דמתני' קמ"ל איבעי ליה למימר מאי טעמא אמר רב נחמן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו. אלא האי נמי קמ"ל דאע"פ שלא טען טוענין לו. ודמיא למאי דתניא בתוספתא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו: