המאור הגדול על סנהדרין יג.

ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דד' יוחנן דהוה דאין דינא הרי"ף ז"ל כתב ההוא סומא באחת מעיניו והלכתא כוותיה ולא מטעמיה הלכתא כוותיה דודאי סומא בשתי עיניו פסול הוא לדין כשם שפסול לעדות דקי"ל כל הכשר לדון כשר להעיד הלכה היא ואע"ג דסיפא דההיא מתני' אידחיא לה ואתפקא לבר מהלכתא דלא קי"ל יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון למעוטי סומא באחת מעיניו אבל רישא ודאי הלכה היא דכל הכשר לדון כשר להעיד וכיון דסומא בשתי עיניו פסול להעיד כדתניא היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו וכו' בידוע שהוא פסול לדון הלכך ההוא דדן בשיבבותיה דר' יוחנן ודאי סומא באחת מעיניו הוה אלא שאין בספרי הגמ' שלפנינו אלא ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דר' יוחנן ואין בגמ' מפורש באחת מעיניו:

וטעמו של הרי"ף ז"ל שכתב בסוף דבריו בפי' משנתינו דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דהא כל אינשי כלילה לא מטו למיחזי כדחזי סומא באחת מעיניו ביום הא טעמא ליתיה כלל ואין טעמו של דבר אלא משום דלא מקשינן ריבים לנגעים שאע"פ שראיית הנגע אינה כשרה לעולם אלא ביום דכתיב וביום הראות בו אבל ריבים נגמרים אפי' בלילה דלא מקשינן ריבים לנגעים כר"מ וכי היכי דלא איתקוש לגבי הא מלתא ה"ה גמי לא איתקוש לגבי סומא באחת מעיניו שאע"פ שאינו כשר לראות את הנגעים דכתיב לכל מראה עיני הכהן אבל לדון כשר הוא דכרבנן קי"ל ולא כר"מ: