המאור הגדול על סנהדרין יב.

בבא רביעאה דליתיה דינא ואצ"ל שאינו מומחה כגון דלא גמיר אע"ג דקבלוה עילויהו בעלי דינא אי נמי גמיר ולא סביר ולא קבלוה עילויהו שניהם שוין הא ודאי דיניה לאו דינא בין טעה בין לא טעה כדר' אבהו דאמר ב' שדנו אין דיניהם דין וכללא הוא אע"ג דלא טעו ור' אבהו ב' מג' המנוים במשנתנו קאמר אע"ג דאיכא חד מינייהו דגמיר וכ"ש מאן דלא גמיר אע"ג דקבלוהו עליהו משום דאשרה מיקרי ולא דיין כדאמרי' כל המעמיד דיין שאינו הגון בישראל כאלו נטע אשרה וכו' הלכך לאו כלום עבר בין טעה בין לא טעה בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד ונמצא חומרו קולו שפטור מלשלם מפני שבעל הדין פשע בעצמו שסמך עליו ועשה על פיו או שהניחו לשאת ולתת בשלו לפי שאין עליו שם דיין כלל ואם כפאו לבעל הדין ובעל כרחו נשא ונתן בשלו אם אפשר להחזיר את הדין מחזירין אותו ואם א"א להחזיר דנין אותו כדין גזלן ולא מיקרי עליה שם דיין כלל הרי אלו ארבעה שערים שפתחנו בענין הזה לפי דעתנו ודברים מדוקדקים הם נקוט האי כללא דכל הני בבי לא פלגי בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד אלא כל מאן דמחייב בהא מחייב נמי בהא וכל מאן דפוטר בהא פוטר נמי בהא דלא קי"ל כרב חסדא דמפליג בין נשא ונתן ביד ללא נשא ונתן ביד אלא כדקי"ל בעלמא דדיינינן דינא דגרמי ה"ג דיינין דינא דגרמי אלא דלא משכחת ליה לדינא דגרמי הכא אלא בבא תליתא וכדפרישנא ואי קשיא לך כיון דקי"ל דדיינין דינא דגרמי אמאי אמרי' טעה בדבר משנה חוזר ואינו משלם אפי' בשא"א להחזיר את הדין כגון פרה של בית מנחם דליתא דתיהדר שהרי האכילה ר"ט לכלבים דקאמרי' עלה בגמ' לימא ליה כיון דאילו איתא הדרא בעינא אישתכח דדינך לאו דינא ולא כלום עבדת ומשני חדא ועוד קאמר ליה הא מדלא קאמר גרמא בעלמא הוא וקאמר לא כלום עבדת ש"מ דאפי' למאן דדאין דינא דגרמי האי לאו כלום הוא ואפי' גרמא נמי לא הוו תשובתך טעמו של דבר זה כעין ההוא טעמא דפרשינן לעיל בבבא רביעאה ומשום פשיעותיה דבעל דין נגעו בה דכיון דטועה בדבר משנה הוא ידיעה טעותיה ולא איבעיא ליה לבעל דינא למיסמך עילייהו ולמעבד על פיו דה"ל לשיולי ולגלויי טעותא דהא דבר ברור הוא כדבר משנה הברורה הלכך בעל דינא הוא דפשע ודיינא לא עבד ולא כלום והיינו דאמרי' עלה אישתכח דדינך לאו דינא ולא כלום קא עבדת אבל ודאי אם כפאו לבעל הדין ונשא ונתן בעל כרחו אם א"א להחזיר את הדין דנין אותו כדין גזלן ומשלם ככל הגזלנין וכדפרישנא בבבא רביעאה:

ושמעתי משם א' מחכמי הדור שלפנינו שהאידנא לית לן טועה בשקול הדעת שכל ההלכות פסוקות בידינו או מן התלמוד או מן הגאונים שאחרי התלמוד הלכך לא משכחת לה האידנא טועה בשקול הדעת אלא כל הטועין בדבר משנה הם טועים ואני לא נראו לי דברים הללו אלא כל מי שאין טעותו מתבררת מן המשנה ומן התלמוד מפורש בלא שום ספק לא טועה בדבר משנה הוא אלא טועה בשקול הדעת הוא כעין ההוא עובדא דההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי דאפליגו עליה דר' ישמעאל בר' יוסי ור' חייא אף כל כיוצא בו שאינו לברר טעותו ממשנתינו ומתלמודינו מפורש טועה בשקול הדעת הוא ומה שפסקו הגאונים מאחרי סתימת התלמוד מדעת מכרעת ולא מהלכה ברורה ופסוקה מהתלמוד כסוגיין בעלמא הוי ומאן דטעי ביה נמי טעי בשקול הדעת הוי ולא טועה בדבר משנה: