המאור הגדול על כתובות ח:

יתיב ר' אבא וקאמר ליה להא שמעתא דעד נעשה דיין פי' בלא הגדה כלל שיעידו בפניו ואההיא סמיך דאמרי לעיל דיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם ולאפוקי מאתקפתא דרב אשי והא אנן תנן ראוהו שלשה והם ב"ד יעמדו שנים וכו' ואם איתא ליתבו בדוכתייהו וליקדשו וא"ת דלמא שאני התם דלא מקיימא הגדה כלל היינו דאמרי' לעיל דדחיאתא נינהו ולא סמכי' עלייהו א"נ י"ל מדקתני ויעידו בפניהם בפני כולן צריכין להעיד ואפי' בפני אותן שראוהו דאין עד נעשה דיין ובמס' ר"ה מקשי' עלה למימרא דעד נעשה דיין והתניא בסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש וקשיא דוקיא דהכא אדוקיא דהתם אלא שפירושו בענין אחר למימרא דעד נעשה דיין בהגדה שיעידו בפניו ובדין הוא דמצי מקשי ליה מרישא דראוהו ב"ד בלבד אלא שאינה מוכחת בפירוש לפי שיש לומר שהשנים המעידים אינן מסתלקים משם דעד נעשה דיין וכולן הם דיינים ומשום דבעינן הגדה הוא ונפקא מינה דעד נעשה דיין בהגדת עצמו ומש"ה קא פשיט מסיפא שאנו רואים בפירוש שהמעידין מסתלקים מתורת ב"ד וסיפא מוכחא ארישא שאין עד נעשה דיין אלא בהגדת אחרים אבל לא בלא הגדה כלל ולא בהגדת עצמו מדלא יתבי בדוכתייהו ומקדשי ואע"ג דקי"ל קיום שטרות דרבנן ועד נעשה דיין בלא הגדה כלל וכ"ש בהגדת אחרים אבל בהגדת עצמו אין לנו ונראים הדברים שהוא פסול לדון מאחר שהגיד שהוא כנוגע בדינו והנוגע בדינו פסול כנוגע בעדותו ודכוותה אמרי' בתלמוד ירושלמי בענין המביא גט ואמר בפני נחתם חציו ואני הוא העד השני פסול מפני שנעשה כנוגע בעדותו ובגמ' דילן בתחלת גיטין גרסי' בפני כמה נותנו לה כו' עד והא קי"ל דעד נעשה דיין בדרבנן אלמא אפי' בהגדת עצמו נעשה דיין אלא י"ל לדברי תלמוד שלנו שאני התם כיון שהוא הגדה המתקיימת בעד אחד עשאוה כמי שאינה אבל מקום שצריך הגדת שני עדים לא מצינן מפורש עד נעשה דיין בהגדת עצמו לכך פירשנו מעידין בפני עדים אחרים אבל לא הן בעצמם וכיון שראינו לר' שלמה ז"ל שפי' מעידין לפניו הן בעצמם בטלנו דעתנו מפני דעתו והמתלמד יוסיף לקח ויגדיל תורה ויאדיר:

ועידי הקיום ודיני הקיום צריכין שיהיו רחוקים מן המלוה ומן הלוה שהרי בדינן ועדותן נתחייב הלוה וכן צריך שלא יהיו קרובים זה לזה לא העד לעד ולא הדיין לדיין ולא העד לדיין בשאר דיני ממונות לפי שיתכן להיות הזמה בעידי הקיום כגון שאמרו ביום פלוני ראינוהו שחתם ומתורת הזמה נפקא לן שלא יהיו העדים קרובים לדיינין כשם שאין העדים כשרים כשהם קרובים זה לזה ולא הדיינים זה לזה כדאמרי' בירושלמי הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם הם נהרגים וזה הירושלמי כתוב בהלכות הרי"ף ז"ל בסנהדרין ואף אנו יכולין לומר כך בעידי קיום שאם הוזמו משלמין אלו ע"פ אלו כדרך מה שאמרו בירושלמי אבל אם הם קרובים לעדי השטר ל"ש עדי קיום ול"ש דייני קיום כשרין וראיה לדבר נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא כתב ידו של אחי זו ראיה לעדים וה"ה לדיינין שאין לחלוק בדבר וטעם הדבר שלא תתכן ההזמה לעולם בעדי השטר שיש לומר אחרוהו וכתבוהו ועוד אין הזמה לעולם לשלם ממון אלא בעדות על פה: