המאור הגדול על כתובות ס

כתב הרי"ף ז"ל בהאי פירקא (וכ"כ הרא"ש בסי' נ"ט) גרסי' בנדה ת"ר כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש וכו'. ותמיה הוא לנו מה שפי' ומה שפסק הן עוותיה הן תקוניה בג' ג' פעמים ושמתגרשת מעוותיה ומהיכא נפקא ליה האי פירושא וכל האי מלתא לא משתמיט תלמודא מלפרושי כי היכא דפריש דהרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית וכו' ואנו אין לנו אלא הן הן עוותיה ותקוניה היינו עוות היינו קלקול כלומר שמקלקלין אותה ואת בעלה בטומאה ובקרבן כשנמצא דם בהן והן הן תקוניה שמתקנין אותה ואת בעלה מן הטומאה ומן הקרבן בשלא נמצא דם בהן וקמ"ל דבהכי מיתקנא לבעלה ואינה אסורה לשמש ולא דיבר ר' חנינא בגירושין מעולם ועוד דהתם בדוכתא אוקימנא בעסוקה בטהרות מיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה והאידנא לית לן עסוקה בטהרות ואם עלה בדעתו לפרש מאי דגרסי' התם מאן דמתני הא לא מתני הא בענין אחר שאין אנו רגילין לפרש וקא ס"ד דפליגי לישני דרבה בר ירמיה ודר"י אהדדי אפ"ה הא קא חזינן לרבא דהוא בתרא דסבר לה כלישנא קמא ואמר ש"מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואין לנו ראיה לדחות הא דרבא ובכ"מ קי"ל כבתראי: