המאור הגדול על כתובות נז

איכא דאמרי וכו' הרי"ף ז"ל פסק כדאמר ליה זבין לי כורא ואזיל זבין ליה ליתכא מעביר על דבריו הוי ופסק לא' ואפי' למאה כרב נחמן ונ"ל שדבריו סותרין זה את זה כי מאחר דקי"ל כר"נ נמצא שאין טענת לא ניחא לי דליפשו שטרא עילאי טענה וכן נראה דהכי אמרי' פשיטא אמר לחד קפידא אמר סתמא מאי את"ל בעיין דלעיל לאו מעביר על דבריו הוי ולא מצי אמר ליה לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי היכא דמצי מזבין לה לההוא גברא גופיה אבל לשנים דלמא מצי א"ל לא ניחא לי דליפשו בעלי דינין עילואי דהיינו שני לקוחות או לאו. רב תני קטנה יוצאה בגט וכו'. ממאי דכתב עליו הרי"ף ז"ל (כ"כ הרא"ש בסי' כ"ח) מיתחזיא מלתא דהלכתא כשמואל דאמר ממאנת אינה צריכה להמתין ג' חדשים ואנן לא איתתוורא לן שפיר מעיקרא למיסמך עלה דהא אפסיקא הלכתא בהדיא במס' יבמות בפ' החולץ כולן צריכות להמתין ג' חדשים אחת עקרה ואחת זקנה ואילונית ושאינה ראויה לילד ולא פליגנא לה במתניתא דכרמא ולכאורה נראה לנו מתחלה בשעייננו בה שאין לסמוך בזה על פסק הרי"ף ז"ל כשם שלא נראו דבריו במה שכתב באנוסה ומפותה וכדעיינינן בה שפיר נראו לנו דבריו בזה נכונים וכבר הרחבנו בה כל הצורך במס' יבמות בפ' ארבעה אחין: