המאור הגדול על כתובות מז

מתני' מנכסים משועבדים כיצד וכו' כתב הרי"ף ז"ל ואע"ג דכתב לה בעלה נאמנות לא תפרע אלא בשבועה ולא מהניא נאמנות אלא היכי דהימניה לוה עליה דידיה ועל ירתיה בתריה וכו' כדכתיב בהלכות (והביאו ברא"ש בסי' כ"ב) ואין הדברים הללו מחוורין כמו שכתב אלא הם צריכין עוד פירוש וכך יש עלינו לומר כל שקדמה כתיבת הנאמנות לשעבוד גובה שלא בשבועה והיינו מתני' דתנן נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי לא עליך ולא על יורשיך ולא על הבאים ברשותך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא היא ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה ומפורש בתוספתא אלו הן הבאים ברשותה כל שמכרה או שנתנה להם במתנה וכן אתה מפרש הבאים ברשותו כל שמכר או שנתן להם במתנה אבל אם קדם השעבוד לנאמנות הא ודאי לאו כל כמיניה והיינו דאמרי' בפ' האשה שנתארמלה אר"י אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן וכו' זה הוא הפסק שראוי לסמוך עליו: