המאור הגדול על כתובות לה:

המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה וכו' כללא דשמעתא ר"י ס"ל כל שנולד לו ספק בממונו עליו הראיה והוא בעל החמור שהוא בודאי בעליו תחלה ומש"ה דייק מכלה בבית אביה לפי שהאב זכאי בבתו וכממונו דמיא ודייק נמי מכלה בבית חמיה שכיון שנשאה הרי היא כממונו וכדתנן נשאת יתר עליו הבעל ומחט שנמצאת בעובי בית הכוסות קשיא ליה ואתא רמי אחוה ושבשיה ואמר כל הנולד לו ספק ברשותו עליו להביא ראיה והוא גם הוא בעל החמור ולא מפני שנולד ספק בממונו אלא שנולד ספק ברשותו כלומר שנמצא מת בביתו ותנא תונא כלה כדמעיקרא כלומר כלה בבית אביה ולקדושין שנולד ספק בביתו עליו להביא ראיה מטעם כאן נמצאו וכאן היו ומוקים חזקה דגופה ומוקים נמי חזקה דממונא בידיה דהיינו (ב"ב) [כסף] קדושין וכן בעל החמור עליו להביא ראיה מטעם כאן נמצא מת וכאן היה מת מעיקרא קודם המשיכה וכשמביא ראיה שלא מת מקודם מוקים חזקה דגוף החמור בחזקת חי כדמעיקרא ומוקים חזקה דממונא בידיה דהיינו הפרה המשוכה אצלו ומחט שנמצאת ל"ק ליה ולא מידי וגבי מחט נמי על הטבח להביא ראיה ל"ש יהיב זוזי ל"ש לא יהיב אי יהיב מפיק ואי לא יהיב מוקים מפני שהספק נמצא ברשותו ובביתו וכן הלכתא ועל זה הפי' סמך הרי"ף ז"ל על מה שכתב בהלכותיו בשמועה זו (והביאו הרא"ש בסי' ט"ז) והוא הנכון ואילו היה פי' השמועה זו כדברי רש"י ז"ל היה מה שכתב הרב שלא כהלכה:

והוי יודע דהא דשמואל שייכא בדרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין ולית הלכתא כוותיה מיהו נקטינן לה וגמרינן מינה למילי דעבדי חליפין וכבר כתבנו בענין הזה בפ' הזהב א"נ י"ל מיתרצא לה שמעתא הדא דשמואל בדמים שהם כחליפין כי היכי דמיתרצא לה מתני' דכל הנעשה דמים באחר במס' קדושין בפ"ק והכי מסתבר כי היכא דלא תסיק שמעתא הדא דשמואל לבר מהלכתא: