המאור הגדול על גיטין ז.

[דף טו ע"ב] רש"י ז"ל גרס או כרבא או כרב אשי ולאפוקי מדרב חסדא דהיא עדיפא מכולהו ולא אתיא ממשנה יתיר' דאם איתא הוה תני ליה במתני' בהדיא ואנן גרסי' לאפוקי מדרב אשי דלא אתיא ממתני' משום דקתני בפני נחתם חציו ואי אמר ואני הוא עד שני כרב אשי הא לאו חציו הוא אלא כולו ושמעתתא דרבא ודרב חסדא ורב אשי כי איתמרן בעלמא איתמרן ולאו אמתני' קיימי ומתני' נהי דלא הויא סייעתא דרב אשי תיובתא נמי לא הויא ולהכי אמרי' לאפוקי כלומר לא הוי סייעתא. וטעמו של רב אשי מפורש בירושלמי מפני שנעשח כנוגע בעדותו:

וזה מצאתי מכתיבת ה"ר משה בר' יוסף ז"ל במס' גיטין בפ' המביא גט אלא אמר רב אשי חציו אחרון פי' ואשליח הוא דפלגינן בין חציו ראשון לחציו אחרון אבל אסופר לא פלגינן בין חציו ראשון לחציו אחרון ופסלין להו לתרוייהו אלא לא זו אף זו קתני ואע"ג דלא דמי האי לא זו להאי לא זו איידי דתנא בפני נכתב חציו איצטריכא ליה למימר דלא מדמינן חציו האחרון לחציו ראשון תנא נמי נחתם חציו ואע"ג דלא איבעי ליה למיתנא אף בלא זו ואף זו כי ההיא דאמרי' בסנהדרין בפ' היו בודקין אותו מאי אפי' שנים פשיטא כי אמר חד איני יודע עדותן קיימת כי אמרי בי תרי נמי עדותן קיימת דלא משני לה התם בלא זו ואף זו ואיצטריכינן לשנויא אחרינא דלא זו ואף זו בכה"ג לאו שנויא הוא אפ"ה שאני רב אשי הכא דסמך על לא זו ואף זו דרישא ורהטיה נקט ואתא:

[דף ט"ז ע"ב] מר סבר גזרינן דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות וכו' פי' רבנן סברי גזרינן כיון דאיהו גופיה דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה גזרינן דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות ור"י סבר כיון דאיכא עדי כתיבה לא גזרי' והיכא דליכא עדות אכתיבה אפי' ר"י מודה דגזרי' דהא לא פליג בקמייתא בא' אומר בפני נכתב וא' אומר בפני נחתם ולא מתני דלא פליג ואמר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב דההיא כ"ע מודו דגזרי' דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות אליבא דרבא ואליבא דרבה נמי יכולין לתרוצי דרבה ודאי כתרוייהו לישני מצי לאוקמי לישנא בתרא ולישנא קמא ומתרץ הכי לר"י כיון דאיכא דמסהדי אכתיבה ליכא למיחש שמא יחזור דבר לקלקולו ורבנן סברי כיון דהאי דמסהיד אחתימה לא קא מסהיד אכתיבה גזרי' נמי שמא יחזור דבר לקלקולו שלא תחלוק בשליחותו ובגזירה שמא יחזור דבר לקלקולו קמיפלגי מר סבר גזרי' וכו' פי' גזרי' אע"ג דמלתא דלא שכיחא הוא ואע"ג דאיכא עדי כתיבה כיון דהאי דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה גזרי' שמא יחזור דבר לקלקולו א"נ שלא תחלוק בשליחות והאי תירוצא מסייע לתירוצא דלעיל ישמע חכם ויוסיף לקח ומוקמינן ליה לרבה ודאי בתרוייהו לישני והאי לישנא בתרא כללא הוא לתרוייהו לישני דהא אפי' קאמר ולא מיבעיא בשאין גט יוצא מתחת יד שניהם דפליגי רבנן ופסלי אע"ג דהאי דגט יוצא מתחת ידו מסהיד אחתימה ושנים שאין הגט יוצא מתחת ידן מעידין אכתיבה אפ"ה פסלי רבנן וליפלוג נמי ר"י ברישא פי' בעד א' אומר בפני נכתב ועד א' אומר בפני נחתם ודוקא כשהגט יוצא מתחת יד שניהם אבל אין הגט יוצא אלא מתחת יד א' לא מצי פליג דהא איכא חד דלא מהימן מאחר שאין הגט יוצא מתחת ידו ופסול לד"ה, סד"א הואיל ולא גזר ר"י שמא יחזור דבר לקלקולו דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות נמי לא גזר, הא מלתא דחיקא לן טובא רבה רקא מוקים נפשיה לד"ה ואפי' לר"י היכי מתרץ הכי דגזר ר"י משום דאתי לאיחלופי בקיום שטרות והא רבה ל"ל האי סברא כלל וניחא לן רבה ודאי מחמיר טפי מדרבא וכל היכא דמחמיר רבא ודאי מחמיר רבה ואיכא דוכתא דמיקל רבא ומחמיר רבה דהא חייש בתרתי והכי אמרי' בריש פירקין מאי בינייהו איכא בינייהו שנים שהביאו גט וכו' אי נמי באותה מדינה במדינת הים וכו' דרבא מיקל ורבה מחמיר, והשתא * משני הכי סד"א שנים היכי סד"א לר"י אפי' בהא דעד אומר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב דמחמיר לרבא מדינא דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות נקל לר' יהודה קמ"ל דמחמיר ביה ולאו מטעמיה דרבא אלא מטעמיה דרבה שמא יחזור דבר לקלקולו בעי לאחלופי לישנא כל זה מצאתי בזה הפ' מכתיבת ידי ה"ר משה בר' יוסף ז"ל:

ושאל ממני אחי ברכיה הלוי הא דכתב ה"ר משה בר' יוסף ז"ל איני מבין טעמו בתירוציו ואדרבה הוסיף לי קשיא מאי שיאטיה דרבא בתירוציה דרבה ומאי טעם לומר סד"א היכא דמחמירין לרבא נקל לר"י מה ענין רבא אצל ר"י אטו רבא בר פלוגתיה דר"י הוא דנימא כל היכא דמחמיר רבא מיקל ר"י הכי איבעיא ליה למימר סד"א הואיל ולא גזר ר"י שמא יחזור דבר לקלקולו בשנים אומרים הם הכי לא גזר בעד אומר קמ"ל דהיינו טעמא דלא גזר בשנים אומרים משום דבי תרי דמייתי גיטא מלתא דלא שכיחא הוא ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ועדיין קושייתינו במקומה עומדת מחסדך לברר לי תירוץ הרב בפי' מבואר אם תסכים עמו ותודיעני אם יש לך תירוץ אחר בקושיא זו זולתי תירוצו:

וזו תשובה שהשיבותיו שאלת ממני לברר לך תירוץ ה"ר משה בר' יוסף ז"ל בפ' המביא בפי' מבואר אם אסכים עמו ואם יש לי תירוץ אחר בקושיא זו זולתי תירוצו ותחלת כל דבר אני מודיעך מה שראיתי בכתביך ולא נכון בעיני שכתבת הכי איבעיא ליה למימר סד"א הואיל ולא גזר ר"י שמא יחזור דבר לקלקולו בשנים אומרים הם הכי לא גזר בעד אומר קמ"ל דהיינו טעמא דלא גזר בשנים אומרים משום דבי תרי דבתרי דמייתו גיטא מלתא דלא שכיחא הוא ועדיין קושייתנו במקומה עומדת דע כי לא אמרו בי תרי דמייתו גיטא מלתא דלא שכיחא הוא אלא כשהגט יוצא מתחת יד שניהם ואתה כשראית בגמ' אמר ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרי' בפני נכתב וכו' אפי' בשהגט יוצא מתחת יד שניהם פסלי רבנן אמר ליה אין עלה בידך מזה דלא פליג ר"י אלא בשהגט יוצא מתחת יד שניהם ולא היא אלא כשם שחכמים פוסלין אפי' כשהגט יוצא מתחת יד שניהם כך ר"י מכשיר אפי' בשאין הגט יוצא אלא מתחת יד א' מהם דהא מ"מ איכא עדות כל דהו בין בכתיבה בין בחתימה אפי' בא' אומר בפני נכתב וא' אומר בפני נחתם תדע דהא אסיקנא בגמ' אף לטעמיה דרבה בזו ולא באחרת למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב טעמא דליכא עדות בכתיבה כלל הא איכא עדות כל דהו בין בכתיבה בין בחתימה מיפלג פליג ר"י ומכשר אפי' בשאין הגט יוצא אלא מתחת יד א' מהם ואני תמה עליך ולא תופסך בזה כי ידעתי כי כן היתה דעת ה"ר משה בר' יוסף ז"ל אבל באתי להודיעך דעתי ששאלתני עליה והנני חוזר למקום הקושיא לברר לך דברי הרב ז"ל ככחי מה שאמר היכא דמחמירין לרבא נקל לר"י לאו משום דרבא בר פלוגתיה אלא בסימנא בעלמא וכמראה מקום לדבריו של ר"י ולא מטעמיה דרבא דלמא אתי לאיחלופי אלא מטעמיה דרבה שמא יחזור דבר לקלקולו וריהטא הוא דארהיטא גמ' בתר טעמיה דרבא משום דעדיף ומשום דרבה נמי אית ליה דרבא ומשום דרבה יכול לתרוצי כלישנא קמא דמתרץ רבא כוותיה מאחר דרבה אית ליה דרבא אע"ג דלרבא לא מתרץ אלא בחד לישנא לרבה מתרץ בתרוייהו לישני וכיון דאמרי' בלישנא קמא דר"י לא גזר דלמא אתי לאיחלופי ארהיט לישנא דגמ' מלישנא קמא ללישנא בתרא וכטעמיה דרבא לטעמיה דרבה ולא חשש להפריש ביניהם כיון דרבה אית ליה דרבא זה הוא שהשיגה ידי לברר לך טעם הרב ז"ל: