המאור הגדול על גיטין ז:

גם אנחנו היינו סומכין עליו מפני ששתינו מימי נחליו וישבנו בצלליו והסתופפנו באהליו עד שטרחתי ועיינתי בדבר כפי כחי ונראה לי בו טעם אחר והנני שב לדרוש ולחקור אחר עיקר הקושיא שהקשו היכא מתרץ רבה דגזר ר"י דלמא אתי לאיחלופי והא רבה לית ליה האי סברא כלל ואני אומר אמנם ידענו כי כן לטעמיה דרבא אלמלא לא הוצרכו להתקין בפני נכתב ובפני נחתם אלא לקיים הגט בלבד די היה לנו בפני נחתם בלבד כי מלת בפני היתה פוטרת גזירה דלמא אתי לאיחלופי כדאמרי' התם ורבה אמר לך מי דמי התם ידעי הכא בפנינו אבל מאחר שהוצרכו להתקין בפני נכתב משום לשמה הוחזק הדבר להעמידו אף בגזירת דלמא אתי לאיחלופי מאחר שעלה בידינו דרבה אית ליה דרבא ומנא תימרא דהכי הוא מההוא עובדא דרב כהנא דאייתי גיטא מסורא לנהרדעא ואמר ליה רב לא צריכת ואי עבדת אהניא דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה דייקינן מינה טעמא דאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אי אמר בפני נחתם ולא אמר בפני נכתב אף לקיום הגט לא הועיל כלום דאי אתי בעל ומערער יכול למימר גיטא זייפא הוא ופסיל ליה שיש גזירה דלמא אתי לאיחלופי בשלא אמר בפני נכתב ואף לרבה. שהרי בבל כא"י לגיטין ועוד ממעשה הסמוך לו מאדם א' שהביא גט לפני ר' ישמעאל שהיה מכפר סיסי שבא"י ואמר ליה צריך אתה שלא תזקק לעדים ומכל הלין עובדי לא אקשי' עלה דרבה אלמא רבה נמי מודי בהו ואע"ג דליכא בבבל ובא"י משום לשמה ולא משום שמא יחזור הדבר לקלקולו דהא לא הוי התם קלקול מעולם הועיל בפני נכתב לקיום הגט דלא ליתא לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ואף לטעמיה דרבה בתר דקי"ל דרבה אית ליה דרבא ולא פליג בהא והיינו דאמרי' הכא אליבא דרבה סד"א הואיל ולא גזר ר"י שמא יחזור דבר לקלקולו בשנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם ולא בא' אומר בפני נכתב וא' אומר בפני נחתם דלמא אתי לאיחלופי נמי לא גזר בעד א' אומר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב קמ"ל דהתם הוא דלא גזר דאיכא עדות כל דהו בין בכתיבה בין בהתימה אבל היכא דליכא עדות כלל בכתיבה מודה ר"י דגזרי' אי משום יחזור דבר לקלקולו אי משום גזירת דלמא אתי לאיחלופי ונפקא מינה למביא גט בבבל או בא"י וחושש שלא יהא נזקק לעדים במעשה דר"י ודרב כהנא:

עוד ראיתי להוסיף לך ביאור במה שכתבתי דאית ליה לרבה גזירת דלמא אתי לאיחלופי על בפני נכתב כי מאחר שהוצרכנו להתקינו משום לשמה הוחזק הדבר להעמידו אף בגזירת דלמא אתי לאיחלופי אם תשאל ותאמר א"כ קשיא הא דאמרי' בפ"ק א"ה אפי' יכול נמי ואנו מפרשין בו אפי' יכול נמי לא נימא אלא בפני נחתם ותו לא וזו הקושיא שבא על רבה אף לבתר דאוקימנא דרבה אית ליה דרבא ואם איתא דלרבה נמי הוחזק בפני נכתב אף בגזירת דלמא אתי לאיחלופי היאך הקשינו עליו א"ה אפי' יכול נמי, תשובתך כיון דאוקימנא לאחר שלמדו היינו סבורים שחזר הדבר לאחר תקנה כמקודם תקנה וכבר הקדמנו לך בדברינו שאלמלא לא הוצרכנו להתקין אלא משום קיום הגט בלבד די לנו במלת בפני נחתם בלבד שמלת בפני לבדה היתה פוטרת גזירה דלמא אתי לאיחלופי והיינו דאקשינן עליה דרבה א"ה אפי' יכול נמי ופריק גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו כלומר עדיין התקנה במקומה עומדת ולא נעקרה לגמרי:

עוד ראיתי להוסיף לך טעם שני בפירוק הקושיא הראשונה אני אומר פתח בטעמא דלישנא בתרא דסליק מינה גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו וסיים בטעמא דלישנא קמא שהיא גזירה דלמא אתי לאיחלופי כדי שיהא עולה לכאן ולכאן להודיעך שחלוק היה ר"י אף בראשונה אף ללישנא קמא אע"פ שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם והרי הוא כתופס לשון קצרה כאומר סד"א הואיל ולא גזר ר"י שמא יחזור דבר לקלקולו בהא לא נגזור נמי בהא ללישנא בתרא א"נ לישנא קמא הואיל ולא גזר ר"י דלמא אתי לאיחלופי בהא לא נגזור נמי בהא קמ"ל דהיינו טעמא דלא גזר התם משום דאיכא עדות כל דהו בין בכתיבה בין בחתימה משא"כ באומרים בפני נחתם אבל לא בפני נכתב דליכא עדות בכתיבה כלל ואיכא למיגזר אפי' לר"י אי ללישנא בתרא שמא יחזור דבר לקלקולו אי ללישנא קמא דלמא אתי לאיחלופי ובא הענין מורכב משתי לשונות להעלותו לכאן לברר וללבן שחלוק היה ר"י אף בראשונה ואף בשאין הגט יוצא מתחת יד שניהם ולאפוקי מדעתו של הרב ר' משה ז"ל שהיה סובר כי זה שהקשו בגמ' וליפלוג נמי ר"י ברישא אלישנא בתרא קאי ולא אלישנא קמא. הנה הרחבתי לך בענין ככל הצורך וכתבתי לך שתי הטעמים שעלו בדעתי לפרק הקושיא ושניהם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אבל לטעם האחרון דעתי נוטה ואתה קבע בהן מסמרות אמרת ה' אמרות טהורות: