המאור הגדול על גיטין מ.

מתני' אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך. ואיכא דקשיא ליה הא דגרסי' בפ' הניזקין ובפ' חרש ביבמות אמר רבא מעדותו של ר"י בן גודגדא נלמוד אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה הרי זו מגורשת לאו אמר ר"י לא בעינן דעתה ה"נ לא בעינן דעתה ויש להשיב נהי דלא בעינן דעתה אבל בעינן שיוציא הבעל השלוחין בפיו לאחר כתיבת הגט בענין שיתבונן הדבר או לעדים או לאשה וכיון שפירש הדבר לעדים אין צריך דעת האשה בגירושין וכן בקדושין צריך שיוציא בפיו הקדושין בענין שיתבונן לעדים ולאשה כדאמרי' התם גבי קדושין כתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו גבי גירושין כתיב ושלחה ולא שישלח את עצמו. וגרסי' תו התם היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש ר"י אומד דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש אלמא בעינן שיוציא בפיו דברי השלוחין והקדושין ואמרי' נתן בידה והיא ישנה לאו בת איגרושי היא מפני שאין הגט שמור בידה ולא משום דבעינן דעתה וחרשת שהשיאה אביה אע"פ שיודעת בשמירת גיטה ושמירת עצמה שאלמלא כן לא היתה מתגרשת אינה שומעת מה שאומר לה בפיו הא גיטיך ומש"ה שמעינן מינה דלא בעינן דעתה שתתבונן היא בשלוחין שמוציא מפיו ודי לנו בשמיעת העדים:

וה"ר אברהם ז"ל כתב כנסי שט"ח זה דאמרי' אינו גט משום דחיישי' דלמא גברא גופיה בטליה לגיטה ואין דעתו לגרשה בהא נתינה עד שיאמר לה הא גיטך וקשיא לן על הדין פי' א"ה נימא תהוי תיובתא דרב ששת דאמר אינו חוזר ומגרש בו ועוד כתב ה"ר אברהם ז"ל דמאי דמקשינן בקדושין במאי עסקינן אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה מנא ידעא מאי קאמר לה לא מקשינן אלא על עסקי גירושין בלבד דבקדושין ודאי בעינן דעתה דאינתתא ולדברינו אלו ה"ה לגירושין דבעינן שידעו העדים במאי דקאמר ואין בין קדושין לגירושין אלא שבקדושין בעינן דעת העדים ודעת האשה ובגירושין די לנו בדעת העדים ואין לנו צורך בדעת האשה שתשמע (ודעת) השלוחין שמוציא הבעל מפיו: