המאור הגדול על בבא מציעא לה

המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם. מה שכתב בזה הרי"ף ז"ל אינו מחוור ומדברי ה"ר אפרים ז"ל מתברר הדין כהוגן סוגית השמועות וההלכות אע"פ שיש בכלל דבריו דברים שהם צריכין תיקון דאיהו אמר בחצר דלא קיימא לאגרא לא מחייבינן ליה מדינא כיון דבעלמא לא מחייב ולדידי משמע כל היכא דאיכא חשש אבק רבית מחשבינן ליה ומסלקין ליה בלא זוזי ולא דמיא הלואה בלא משכנתא למשכנתא דמשכנתא כיון דשכונה גביה שייכא בתורת זביני ולא מסלקינן ליה לעולם בלא זוזי אפילו בלא נכייתא דכל סילוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא כמשכנתא לא שנא משכן לו בית ל"ש משכן לו שדה או כרם ל"ש במתן מעות ל"ש בחוב שקדם ובלא משכנתא מחשבינן ליה ומסלקין ליה וזה נוסח דברי הרב אפרים ז"ל האי סברא אפשר דלאו סברא דמרן ז"ל היא דע"כ לא קאמר רב אשי אלא בדמשכנה גביה [אבל לא בהלוהו] וקא דייר ביה מלוה מנפשיה אי נמי דקאמר ליה לוה בתר הלואה דור בה אע"ג דלאו אדעתא דהכי אוזפיה כי אתא מלוה למתבעיה בזוזי הכי נמי דמתחייב ליה לדלויי ליה אגר ביתא ואי קדם לוה ואגבייה ולא תבע למיבצר ליה אגר ביתיה לא מפקינן מיניה כדין כל אבק רבית בעלמא ולא אמרינן בכי הא כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא תדע דמשכנתא בין בנכייתא בין בלא נכייתא איבעי לוה לסלוקי למלוה מקמי דלייתי ליה זוזי לית ליה מן דינא והלוהו ודר בחצירו [א"נ דאמר לו לאחר הלואה דור בחצירי] וכל שכן הלויני ודר בחצירו כי אתי לוה לסלוקי למלוה מקמי דלייתי ליה זוזי אית ליה מן דינא הילכך היכא דהלוהו ודר בחצרו ולא משכנה גביה חזינן אי חצר דלא קיימא לאגרא היא דלא חסריה כיון דבעלמא לא מתחייב למיתן ליה מידי השתא דהלוהו נמי לא מתחייב בדינא ואי חצר דקיימא לאגרא היא דחסריה ממונא כיון דבעלמא בלא הלוהו חייב להעלות לו שכר ק"ו היכא דהלוהו דאיכא איסורא דמחייב ומסלקינן ליה בלא זוזי ואי אכיל טפי מפקינן מיניה ואי קשיא לך ההיא דאמר ליה רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ההיא לא קשיא דאין מחזירין קאמר ותרגומא היכא דפרעיה ולא קא תבע ליה בפירי דאכל ולבתר הכי קא תבע ליה לא מפקינן מיניה אבל אי תבע ליה מקמי דליפרעיה הכי נמי דמחשבינן ליה כל מאי דאכל ממאי דאית ליה גביה אבל משכנתא בנכייתא לא עבדינן בה הכי ע"כ דברי הרב ז"ל ומדבריו לדברינו תבחין את הנכון ואת שאינו נכון: