המאור הגדול על בבא מציעא כד:

מישתבע איהו דלא ידענא ומשלם בקרא דמי בשר בזול ה"ר שלמה ז"ל מקהי בה קהיאתא מנא ליה לדמי האי דינא ומוקים לה כעין פשרה משום דמשלם בזול ולי נראה שהוא נלמד מדין נגזל שנשבע ונוטל ואף זה תורת נגזל עליו כיון דספסרא הוא וקא טעין ואמר מיבעי לך לאודוען והאי דמשלם ליה בקרא דמי בשר בזול משום דלשחיטה היה עומד ונגוד וכחוש היה דלא הוה ליה ככי ושיני ואין אדם לוקח בשרו אלא בזול מכל שאר הבשר ולא הות הכא פשרה כלל:

אלא הכא בשבח גזלה קא מיפלגי. פי' וביתר קא מיפלגי ובשבח גזלה שלא על גבי גזלה כגון טעונה וגזזה ובפלוגתא דר"מ ור' יהודה ובין לרב זביד בין לרב פפא דאיפליגו במימרא דר' יהודה כדאיתא בב"ק ע"כ לא פליגי אמוראי אליבא דרבי יהודה אלא בשבח על גבי גזלה אבל בשבח שלא ע"ג גזלה כגון טעונה וגזזה מעוברת וילדה דכ"ע אית ליה לרבי יהודה דגזלן הוי ומשלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז וכבר פרישנא חתם דיקא נמי דקתני ב"ש אומר ילקה בחסר וביתר ולא קתני ביוקר וזול ובה"א כשעת הוצאה ופירושה כשעת הוצאה מבית הבעלים והיא בשעת שליחות ידו בה מאותה שעה נעשה עליה גזלן לקנות שבחיה מאותה שעה ואילך שכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה רבי עקיבא אומר כשעת התביעה פי' אינו נעשה גזלן לקנות שבח הגזילה שהם גזותיה וולדותיה משעת שליחות יד עד שעת תביעה בב"ד הילכך מה שגזז ומה שילדה משעה ששלח בה יד קודם תביעה הרי הוא לבעלים ומה שגזז ומה שילדה לאחד שתבעו בב"ד על שליחות ידו בה באותה שעה קנה שבחיה שהם גזותיה וולדותיה כגזלן והרי הם שלו ומודה ר"ע במקום שיש עדים על שליחות יד שאינו מתחייב מפי עצמו אלא מפי עדים נעשה גזלן לקנות שבחיה משעת שליחות ידו דכתוב בשומר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו דבגוזל את הגר ונשבע הכתוב מדבר ובשבועת הפקדון ודריש ליה יתננו ביום אשמתו כדדרשינן והשיב את הגזלה אשר גזל יחזיר כעין שגזל ה"נ יתננו כעין יום אשמתו וכיון דאיכא עדים בשליחות ידו מההיא שעתא הוא דאיחייב ליה אשמה ובאותה שעה נעשה עליה גזלן לקנות שבחיה ור' יוחנן אמר חלוק היה ר"ע ואף במקום שיש עדים משום דבי דינא הוא דמיחייבי ליה אשמה ולא עדים ולא נעשה עליה גזלן לקנות שבחיה עד שעת תביעה כך נראה לי פי' דברי ר' עקיבא ולא כדברי הרי"ף ז"ל שכתב בחילוף מה שכתבתי בדברי ר' עקיבא וגם כתב בפירוש דברי ב"ה כגון שגזל רחל שאינה טעונה ונטענה אצלו וגזזה או שלא היתה מעוברת ונתעברה אצלו וילדה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל וכדמעיינת בה בההיא ברייתא בדוכתא לא משכחת לה דמתוקמא הכי כדמוקים לה איהו אלא אי בטעונה וגזזה לר"מ או בשאינה טעונה ונטענה ולא גזזה לרבי יהודה ור"ש והכי אוקימנא בדוכתא הילכך לא נתבררו אצלי דברי הרב הזה ז"ל שאם אמרו בא ללמד ולהודיע כח דבית שמאי דאפילו בנטענה אצלו וגזזה ילקה ביתר וה"ה לרבי מאיר דקנסא קניס בגזלן כל שכן שהיה לו להודיע כח דבית הלל שהלכה כדבריהם לעולם דאפילו טעונה וגזזה הוי שבחא דגזלן וה"ה לר' יהודה ובאמת היא מחלקותם בין בטעונה וגזזה בין בטעונה אצלו וגזזה או שלא גזזה אלא שהדברים כפשוטן כמו שפירשנו והצעתם כמו שהצענו: