המאור הגדול על בבא מציעא י.

[דף יז ע"א] רב כהנא אמר בשחייב מודה פי' הלכך לטעמיה דרב כהנא אע"ג דלא כתוב בו הנפק ליכא למיחש לשמא כתב ללות ולא לוה ולרב כהנא לא אמר רבי יוחנן וכתוב בו הנפק והרי"ף ז"ל מפרש לה בשכתוב בו הנפק ואין נראין דבריו:

והא דאמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פי' טענה זו שטוען ואומר לעולם לא אפרע עד שתחזיר לי את שטרי וקמשמע לן דאפילו לר' יהודה דאמר אין כותבין שובר במעשה ב"ד מודה דכותבין והאידנא לא צריכא לן דהא קי"ל דכותבין שובר בכל שטרי חוב ואפילו דלאו מעשה ב"ד ור' יוחנן גופיה מארה דשמעתא בגט פשוט אי נמי קמשמע לן דכותבין שובר בכתובה דהיא מעשה ב"ד אע"ג דליכא למימר עבד לוה לאיש מלוה והא דדייק לה רבי חייא בר אבא ממתניתין דכתובות וקלסי' רבי יוחנן לא אזלא כסוגיין בגמרא דהתם דההיא דהתם אליבא דרב ושמואל דאינהו בני פלוגתא דר' יוחנן בכתיבת שובר ומסוגיי' דהכא שמעי' דר' יוחנן הכי מפרש לה למתני' דהתם הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה בשחייב מודה אלא שטוען לא אפרע עד שתחזירו לי שטר הכתובה ובדין הוא דאפילו לא הוציאה גט שהרי חייב מודה אלא איידי דבעי למיתנא סיפא כתובה ואין עמה גט תנא רישא הוציאה גט ואין עמה כתובה ולעולם רישא בשחייב מודה סיפא בשאין חייב מודה שהרי הוא אומר אבד שוברי כלומר הגט שאבד ממך בו היה שוברי כתוב על גביו גיטא דנן דקרענוהו וכו' ואביי דהוא בתרא הוה ס"ל מעיקרא לפירושא דמתני' כסוגיין דהתם ולבסוף הדר ביה מטעמיה דר' יוחנן מגופה דמתני' ושבקה לכל ההוא סוגיא דהתם אוקימנא במקום שאין כותבין כתובה ואמר אי הכי דבמקום שאין כותבין כתובה עסקינן ליטעון ולימא פרעתיה וכי תימא דאמרינן ליה איבעי לך למקרעיה וכו' והתם בכתובות לאו על הדין סברא רהטא שמעתא אלא ודאי פלוגתא נינהו: