המאור הגדול על בבא קמא מה

דומיא דטלה מן העדר וסלע מן הכיס מש"ה לא שייך בה מנין ובעינן דעת בעלים והם ה"נ ל"ש חבית ול"ש טלה ול"ש סלע כל היכא שהחזירה למקום שאינה מקומה צריך דעת ולא סגי ליה במנין ובהא אפי' ר"י מודה מאחר שלא החזיר למקומו שגנב ושמעת ליה להאי סברא משמעתא דחבית דאוקמא רב ששת לכולה מתני' כר"י וסיפא שהניחה במקום שאינו מקומה ואם לא יחדו לה הבעלים מקום כל מקום שברשותו הוא מקומה ואי קשיא לך תוב כיון דלר' יוחנן ודאי תנאי היא והוא דאמר כר"י וסתם מתני' דהכא אליבא דידיה דר"י קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה והתם א"ר יוחנן הלכה כר"ע לעולם לא קשיא משום דה"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם סתם בב"ק הגונב טלה מן העדר והחזירו ומחלוקת בב"מ בחבית אליבא דתרי תנאי וכר' יוחנן וכולה נזיקין חדא מסכתא היא ואי קשיא לך היכי גמרינן מפסקא דר' יוחנן דאמר הלכה כר"ע לעולם דהא כבר דחייה רבא בדוכתא ואמר הלכה כב"ה אנן מדוקיא דלעולם גמרי' הלכתא דהכין פירשה רב אשי התם בפ' המפקיד ואל תתמה אם נדחה שורש הדבר ואנו למדין מן הענף תמצא כן בהרבה מקומות בתלמוד ואחד מהם כתבתי לך לזכר ולראיה בהזהב דאפסיקא הלכתא כשמואל דאמר שתות מעות נמי שנינו משום דתניא כוותיה מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוה ה' בו' וכו' וההיא ברייתא אידחיא לה בהדיה מתני' דדחיה רבא משום דקמו להו כר' יהודה הנשיא ואיהו פסק הלכתא כר' נתן ואפ"ה גמרי מיניה לסיועי ליה לשמואל מדקתני מכר לו שוה ה' כו' ורחיא ליה לדרב דפליג עליה ואע"ג דהלכתא כוותיה באיסורי ואונאה איסורא היא ומאחר שראינו שפסק הרב אלפסי כר"ע סמכנו גם אנחנו על דבריו בכל מה שאנו יכולין להעמידם והני מתניתא דהגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון דאלמא מנין פוטר בגזלן שלא לדעת מוקמינן להו ואליבא דהלכתא דשלא לדעת מנין פוטר לדעת צריך דעת ל"ש טלה ול"ש סלע כברייתא דהגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס ואי אמרת ה"ד גזלן שלא לדעת אפשר בכל גזלן דמפרסם נפשיה לההוא גזלנותא ולא מחייבי מאינשי אלא שלא נזדמן לו לראות הבעלים בגזילתו דלא קי"ל כר' אבהו דאמר היכי דמי גזלן כגון בניהו בן יהוידע דכתיב ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו והכי