המאור הגדול על בבא קמא מה.

מאי לאו סלע לדעת. ובפלוגתא דרב ושמואל דבסלע שלא לדעת ליכא בכולהו אמוראי מאן דמחמיר טפי ממנין וא"כ ה"ל ר"ע דאמר צריך דעת בעלים דלא כחד מכולהו אמוראי ומאי לאו טלה שלא לדעת ובפלוגתא דרב חסדא ור' יוחנן דבטלה לדעת ליכא מאן דמיקל בציר ממנינא וא"כ ה"ל ר"י דלא בעי אפי' מנין דלא כחד ואוקמא רב זביד משמיה דרבא אליבא דר' חסדא בשומר שגנב מרשותו ובטלה דה"ל שלא לדעת כר"י שסבר לא כלתה לה שמירתו והויא לה חזרה בדעת השומר כחזרה לדעת הבעלים דבמקום בעלים קאי מאחר שהחזירו למקום שגנב ור"ע סבר כלתה לה שמירתו וצריך דעת בעלים והאי דאוקמא רב זביד הכי כי היכי דתיקום רב חסדא כדברי הכל בטלה מיהת ואפי' כר"י ורב זביד משמיה דרבא הוא דאוקמא הכי רבא לטעמיה דס"ל כרב חסדא דאמר רבא מ"ט דרב חסדא וכו' ואהניא אוקמתיה לתרוצי בטלה מיהת אבל בסלע ליכא לדחויא למאי דאמרי' מעיקרא דבפלוגתא דרב ושמואל ודאי פליגי וכטעמא דפרישנא ואי איכא מאן דסליק אדעתיה דרב זביד אכולה ברייתא קאי ואפי' אסלע וה"ט דר"ע דאמר צריך דעת בעלים כלומר צריך חזרה לרשות הבעלים כדבעינן למימר קמן לדעת הרי"ף ז"ל ואפי' במנין סגי ליה ור"י דלא בעי אפי' מנין ס"ל מאחר שלא כלתה שמירתו וחזרה שמירתו במקומה כמי שלא גנבה מעולם דמיא אי הכי מאי איריא למקום שנגב דאלמא צריך שיחזירנה לתוך אותו הכיס שנגבה ממנו אפי' שלא במקומה נמי תהא חזרתו חזרה מאחר שחזרה שמירתו במקומה כאילו לא גנב מעולם וא"ת דלמא למקום שנגב לא להחמיר עליו אלא להקל עליו שאינו צריך חזרה לרשות בעלים אלא כיון שהחזירה השומר לרשות עצמו שגנבה משם דיו ולאו דוקא במקום שנגב לתוך אותו הבית הא לא מצי אמרת דהא חזינא בהדיא בפיסקא דהמפקיד חבית דאוקימנא כולה לר' ישמעאל וסיפא שהניחה במקום שאינה מקומה אלמא כל היכא שלא החזירה למקומה כגון שייחדו לה הבעלים מקום צריך שידעו הבעלים כי בחזרתה עד דמנח לה במקומה מיהא שמעינן דאפי' שומר שנגב מרשותו והחזיר לרשותו עדיין תורת גזלן ונגב עליו עד שיחזירנה למקומה ואם נשברה אפי' באונס נשברה לו וכיון שהחמרת עליו בדין למקום שנגב יחזיר על מה אתה מיקל עליו לפטרו לדעתיה דר' ישמעאל אפי' ממנין:

הלכך קשיא לן טובא מאי דפסק הכא הריא"ף ז"ל וגם מ"ש בב"מ בפ' המפקיר בפיסקא דהמפקיד הבית דדוקא בשומר שנגב מרשותו הוא דקסבר ר"ע צריך דעת בעלים ואפי' בסלע בנגב וגזלן מבית בעלים דינו כמתני' דהגונב טלה ובדבר שאינו בעלי חיים אפי' מנין ל"צ כרבי יוחנן הא קשיא לן טובא היאך יהא שומר שגנב מרשותו צריך דעת בעלים אפי' בסלע וגנב מבית בעלים אפי' מנין נמי לא צריך ולאו ק"ו הוא השתא נגב מרשותו צריך דעת גנב מבית בעלים לא כ"ש וא"ת אה"נ משום דשומר שגנב מרשותו כיון דכלתה שמירתו אשתכח דלא אהדריה לרשות בעלים אי הכי האי צריך דעת בעלים צריך חזרה לרשות בעלים מבעיא ליה וקשיא נמי ההיא דאמר ר"א הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה והרי"ף ז"ל פירשה באלו מציאות ואמר כל השומרים צריכין דעת ולגרמיה הוא דפריש הכי להעמיד דבר ואנן רגילים לפרושי הכל בין שומר בין גנב בין גזלן אלמא גנב מבית בעלים נמי צריך דעת מ"מ קשיא ליה מה שפסק הרב ז"ל וא"א להעמידה ועייננא בה טובא וכנ"ל לפסוק כיון דשמואל ור' יוחנן קמו להו כר"י ודלא כר"ע אידחו להו מימרייהו וקמו להו לבר מהלכתא ורב חסרא נמי כיון דקי"ל סלע דלר"ע צריך דעת ולדידיה מנין פוטר אפי' בטלה כה"ג היינו לדעת וכ"ש בסלע אע"ג דטרח רב זביד לשנויי ליה טלה לאוקומיה ביה מימרא כדברי הכל מ"מ סלע קי"ל פש ליה רב דקם ליה כר"ע בודאי וברייתא דהגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס מסייע ליה ולא קשיא ליה בה ולא מידי הלכך הלכתא כוותיה לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר ול"ש טלה ול"ש סלע וליתא לאוקמתא דרב זביד דאוקמא בשומר שגנב מרשותו ושלא לדעת אלא בכל גנב לדעת מוקמינן לה לברייתא ואע"ג דה"ל ר"י בטלה דלא כחד מכולהו אמוראי לא איכפת לן מאחר דהלכתא כרב ור"ע דאינהו עיקר ושארא אידחו להו וכל מאן דנפק מימרי לבר מהלכתא לא טרחי בתר דקי"ל הלכתא לאוקומי ליה שנויא דגמ' וממאי דהלכתא כר"ע דא"ר יוחנן הלכה כר"ע והרי"ף ז"ל נמי סמך עלה ופסק כר"ע ומימרא דר"א דאמר הכל צריכין דעת כפשוטה מסייעא לרב ובגנב ובגזלן לדעת אלמא כל לדעת צריך דעת ל"ש טלה ול"ש סלע ואי קשיא לך מאי טעמא בעיא דעת בהמפקיד הבית והא שומר שגנב מרשותו הוא וא"כ מ"ש הבית דלא סגי ליה במנינא י"ל כיון דחבית באפי נפשה היא וליתא חבית בין החביות