המאור הגדול על בבא בתרא ט:

[דף יח ע"ב] ה"ג וכן כתוב בספרי ספרד אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו הנני מפרש מתחלתה ת"ש מרחיקין את המשרה מן הירק מעמא דאיכא ירק הא לאו הכי סמיך וקשיא לרבא לא לעולם כי ליכא ירק נמי לא סמיך והא קמ"ל דהני קשו לירק אי הכי אימא סיפא רבי יוסי מתיר בחרדל ותאני עלה מפני שיכול לומר לו וכו' ואי לא סמיך למה ליה למימרא הכי פירוש לדידך דאמרת דבליכא ירק ובדליכא דבורים עסקי' היכי קאמר מפני שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלא דמשמע השתא הם באות והשתא הן אוכלות היה לו לומר למחר הן באות ואוכלות לגלוגי חרדלא אלא אמר רב פפא בלוקח כלומר כשהתיר רבי יוסי בחרדל לא התיר אלא בלוקח כגון שהיו למוכר חרדל ודבורים סמוכים זה לזה ומכר החרדל לאחד ושייר הדבורים לעצמו או שמכר זה לזה וזה לזה וטעמא דאיתנהו לתרוייהו בשעת מקח הא לאו הכי מרחיק ואפילו כי ליכא ירק ולא דבורים כרבא דאמר אינו סומך והיינו דקאמר מפני שבאות לאשמועינן דחרדל ודבורים כולהו איתנהו מהשתא דבלוקח עסקי' ופירוק זה של רב פפא דחייה הוא ואינו מספיק לעלות לכל הענין כהוגן ולפי' הקשינו עליו אי בלוקח עסיקינן בחרדל ודבורי' ה"ה למשרה וירק אי הכי אלמה תנן ברישא מרחיקין את המשרה מן הירק כי איכא ירק אמאי מרחיק והרי לקחו בחזקת שהוא כן ועוד מאי טעמיה דרבי יוסי כלומר למה הוצרך לומר טעם עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך וכו' היה לו לומר הטעם מפני שהוא לוקח ועוד כיון שהוא לוקח מה ראה רבי יוסי לחלוק בחרדל ודבורים ולא חלק במשרה וירק היה לו לחלוק אפילו במשרה וירק והיינו דאמרינן ועוד אפילו במשרה וירק נמי:

אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו כלומר אינו נקרא מזיק עד שיהא הניזק מזומן מעכשיו לקבל הנזק כל זמן שיבא אבל אי ליתיה לניזק מהשתא אין זה נקרא מזיק ויכול לסמוך ולעולם טעמא דאיכא ירק הא ליכא ירק סמיך ולא קשיא לרבא ולא מידי שהרי במימריה דרבא הניזק מזומן מעכשיו לקבל הנזק והיינו ארעא הסמוכה למיצר דהא א"ל כל מרא ומרא קא מרפי' לה לארעאי וכתירוצא דאביי קיימא לן ואידחו להו כל הנך פרוקיה דלעיל ולעולם סומך בכולן כשאין הניזק מצוי ודיוקא דדייקי' דאם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותד דלא תנא הכי לשארה במאי דתנן אמתני' ליתיה להאי דיוקא אלא אמרי' גלי בהא וה"ה לכל היזק השנוי במשנתנו שאין הניזק מזומן לו מעכשיו וכיוצא בזה בפרק אלו טריפות דייקא נמי דקתני שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים ש"מ וליתיה להאי דיוקא דקיימא לן הלכתא כשמואל אלמא לאו בכל דוכתא סמכין אדוקיא דמתני' ודברייתא וגבי קדושין שאין מסורין לביאה נמי אמרינן דיקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני ואין ידוע ש"מ ולא קיימא לן כההוא דוקיא ודהכא נמי דכותה בבור הלכתא לעולם כרבא שהניזק מצוי מעכשיו כדקאמר בלישנא בתרא כל מרא ומרא דקיא מחית קא מרפית לה לארעאי ואתינן בגמ' למידק על רבינא שתלה טעם הרחקת משרה מן ירק בעל המזיק להרחיק את עצמו כלומר שהניזק מצוי מעכשיו מכלל דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ולפיכך התיר בחרדל ודבורים אי הכי משרה וירק נמי ודחי' לעולם רבי יוסי נמי על המזיק ס"ל והכי קאמר להו לרבנן בשלמא משרה וירק הני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי וכיון דלא מזקי אהדדין לא שכיחא ולא גזרו בה ולא מחמרי' בה לארחוקי מהדדי ובמסקנא אידחי נמי האי סברא והדרי' לסברא קמא דלרבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו ס"ל ולדבריהם דרבנן קאמר להו וכו' וכיון דהלכתא כרבי יוסי אין מרחיקין לא זה לא משרה מן הירק ולא חרדל מן הדבורים (וכן פסק הרי"ף ז"ל וכן פסק הרא"ש בסימן ב' ג') אבל מאי דאוקמא הרב למתניתין בלוקח הא ליתא אלא בין בלוקה בין בכל אדם אין מרחיקין והיינו דאמרי' אלא אמר רבינא גרסינן לאפוקי מדרב פפא דליתיה לשנוייה כלל ודאמרינן דכל הנך שנויי דשנינן לעיל בגמרא אליבא דרבא ליתנהו דהא אידחו להו מפירוקי' דרבינא מצינו סיוע בכך בפירושי' רבינו חננאל ז"ל שכתב כך ואע"ג דהני שנויי דשנינהו רבא ליתנהו ודחיאתא נינהו מיהו בבור כרבא קי"ל וכולה כדכתיב בפירושיה אכל מאי דכתב ליה הלכתא כרבי יוסי בחרדל ודבורים הא ליתא אלא כדברי הרי"ף ז"ל שפסק כרבי יוסי בכולן: