המאור הגדול על בבא בתרא ח

דינא דגוד או איגוד מעיקרא קס"ד דאיתיה בשתי כריכות וכיוצא בה כגון תרתי אמהתא שיוכל האחד לכוף את חבירו לחלוק ביניהם בכח דינא דגוד או איגוד שיאמר לו אני אתן י' סלעים או עשרים ואקח החלק היפה מהם בדמים הללו משוך אתה אותו בכך ועל כרחו יש לו למשוך או להמשיך בדמים הללו והיינו דא"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דקס"ד דשמואל דאמר חולקין בשתי כריכות על כרחו של א' מהם קאמר ועל דרך זה שאמרנו ודחינן ליה דליכא ראיה כיון דתרגמא רב שלמן כששניהם רוצין ומסקנא בתר דאיפסיקא הלכתא דאית דינא דגוד או איגוד אתי למירמא עלה מעובדא דהנך תרתי אמהתא דרבין ורב דימי שהיה א' מהם רוצח לכוף את חבירו לחלוק ביניהם ולמשוך החלק היפה בדמים ידועים או להמשיכו לחבירו ואמר להו רבא לית דינא דגוד או אגוד ועמדו ביניהם בשתוף ולא היתה להם חלוקה בהן ודחינן ליה להאי סברא ואמרי' דכה"ג לאו דיגא דגוד או איגוד בשני דברים המשמשין מעין דבר א' כגון שתי כריכות בכתבי הקדש בכרך זה תורה ובכרך זה נביאים או כתובים או תרתין אמהתא כעין ההוא עובדא דרבין ורב דימי דלמר מיבעי ליה הא והא ולמר מיבעיא ליה הא והא דלעולם לא הוי דינא דגוד או איגוד עד שיאמר משוך את הכל או אמשוך את הכל או שיאמר בכל חלק וחלק בפני עצמו משוך או אמשוך אבל בחלק הא' לעלות בדמים בין הרע והיפה כדי שימשוך הא' לעצמו וימשוך השני לחבירו אין זה דינא דגוד או איגוד ואותן השותפין רבין ורב דימי לא היו רוצים ולא א' מהם להמשיך את שתיהם אלא למשוך את שתיהן זה לעצמו וזה לעצמו דלמר מיבעי ליה הא והא ולמר מיבעי ליה הא והא או לחלוק שתיהן בין שניהם והוא היה הדין שתבע א' מהם לחבירו לחלוק ביניהם בעלוי דמי היפה כדי שלא ישאר הא' ריקן מן האחר ולפיכך לא היה להם דינא דגוד או איגוד אבל אם תבע א' מהם למשוך הכל ולהמשך הכל לעולם אית דינא דגוד או איגוד דאמר שמואל בשתי כריכות חולקין לאו בעל כרחו של א' מהם קאמר אלא כששניהם רוצין וכן הלכה במסקנא דשמעתא והא דתנן שני אחים א' עני וא' עשיר וכו' יש לרב יוסף הלוי ז"ל בה דקדוקים ואנחנו כתבנו בה דעתנו בגט פשוט: