המאור הגדול על בבא בתרא פא.

מסתברא לי פסקא דפסקו רבוואתא קמאי כרב הונא ור"י ורב חסדא ורבא לא פליגי אלא בהלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב וקי"ל כרבא ובספרים של ספרד ושל ישיבה ראיתי כלשון הזה רבא אמר כולן לשון ערבות הן לבד מתן לו ואני קבלן והכין מסתברא דרישא דבבא דקבלנות נקט וכולה בבא בתריה גרירא כי היכי דנקט דרב חסדא רישא דבבא דערבות ואמר לבד מהלוהו ואני ערב וכוליה בבא בתרא [גרירא] דכותה וכולן דקאמר רב חסדא אבבא דקבלנות ואתרתי דפלוגתא וכולן דקאמר רבא אבבא דערבות ואתרתי דפלוגתא ולא גרסי' במימריה דרבא לבד מתן לו ואני נותן:

הוא ערבא דפרעיה למלוה מקמי דלודעינהו ליתמי וכו' ה"ר אברהם ז"ל מוקים לה ביתומים גדולים משום דקשיא ליה ההיא שמעתא דערכין דאין נזקקין לנכסי יתומים והאריך בה בפירושו הרבה הכל כמו שכתוב בפירושו ומה שדחקו בענין הזה מה שראה בגמ' מקמי דלודעינהו ליתמי וסבר לדקדק מכללה דאילו לודעינהו הוו יתמי נמי חייבין וכ"כ בפירושו בלשון הזה שאילו לא פרעו הערב והיה תובע שטר חובו ליתומים היה גובה מן היתומים בכח השטר כי יתומים גדולים הם ולי לא נראה לא כפירושו ולא כדקדוקו ואין בכל התלמוד לשון יתומים האמור בסתם להוציא הקטנים מכללה וגם זו השמועה בעיני כולה ביתומים קטנים דומיא דההיא דערכין דהיא בת ביקתא דהא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אינהו גופייהו כי היכי דפליגי הכא פליגי נמי התם והלין תרתי שמעתתא חד אורחא אית להו ואיצטריך לאשמועינן ההיא דערכין ואיצטריך לאשמועי' הא דבבא בתרא דאי איתמר ההיא דערכין הוה אמינא ה"מ היכא דליכא ערבא אבל היכא דאיכא ערבא אימא לא ניחוש לצררי דלא עביד איניש דמסמיך ליה לבעל חובו אתרתי אערבא ואצררי הילכך הוה אמינא לא ניחוש לצררי קמ"ל דאפי' במקום ערבא חיישי' לצררי ואי איתמר הא דבבא בתרא הוה אמינא כי לא חיישי' לצררי היכא דחייב מודה אי נמי דשמתיה ומית בשמתיה ה"מ היכא דאיכא ערבא אבל היכא דליכא ערבא אפי' בשחייב מודה אי נמי דשמתוהו ומית בשמתיה אימא ניחוש לצררי קמ"ל ההיא דערכין ותרוייהו איצטריכו ולעולם כולהו ביתומים קטנים ומה שדקדק הרב ז"ל מלשון מקמי דלודעינהו ליתמי אדרב' דייקי' מינה לאידך גיסא לא לחייב את היתומים אלא לפטור את הערב שאלמלי הודיעם הערב ליתומים ותבעם בדין כשם שהיו היתומים פטורין בעודם קטנים כך היה הערב פטור שאין הערב מתחייב אלא במה שמתחייב הלוה וכדתנן במתני' לא יפרע מן הערב וקי"ל לא יתבע ערב תחלה ואם תאמר אי משום הא מאי קמ"ל מתני' היא איכא למימר סד"א כיון שאין היתומים פטורין אלא בעודן קטנים ולאחר שיגדלו יהו חייבין אשתכח דבני חיוב' נינהו ואריא הוא דרביע עליהו ותהוי כמלוה שתבעו ללוה ונתחייב בדין ואין [לו] מה יפרע שגובה מן הערב מיד ה"נ ליגבי מן הערב מיד קי"ל טעמא דפרעי' מקמי' דלודעינהו ליתמי הא אודעינהו כי היכי דהוו יתמי פטירי כל זמן שהם קטנים היה ערב נמי פטור עד שיגדלו היתומים ויתחייבו כולן ובזה עלה בידינו פי' השמועה כהוגן ולא יצאנו מדרך שטת התלמוד לדחוק ולהעמיד ביתומים גדולים והיאך תעלה על דעת רב פפא לומר ביתומים גדולים לאו בני מעבד מצוה נינהו חס ליה לרב פפא למימר הכי נשאר לנו לפרש ההיא תיובתא דאותביניה משטר חוב היוצא מתחת ידי ערב וזהו פירושה מיתיבי שטר חוב היוצא מתחת ידי ערב אינו גובה הא ודאי ביתומים היא שנויה שאלמלא היה לוה קיים אמאי אינו גובה והרי אפשר לחקור ולידע אי פרעו הערב למלוה אם לאו אלא ודאי מאי אינו גובה מן היתומים ואם כתוב בו התקבלתי כלומר שכתב לו הלוה לערב התקבלתי מידך זה הממון שכתוב בשטר חוב לפי שאתה הוצאתו עלי ופרעתו בשבילי למלוה והריני כאילו התקבלתי חוב זה מידך גובה מן היתומים בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע דס"ל בשחייב מודה שגובה מן היתומים ניחא שהרי חייב מודה שלא פרעו למלוה ושלא התפיסו צררי וכי תימא ניחוש דילמא פרעיה לערב הא קא חזינן דלאו גברא פרענא הוא מדאצטריך ליה לערב למפרעא מסולתיה אלא לרב פפא דאמר לאו בני מעבד מצוה נינהו קשיא אמאי גובה מן היתומים הא לאו בני מעבד מצוה נינהו ומשני שאני התם להכי טרח וכתב ליה התקבלתי ממך שכיון שכתב לערב בלשון הזה הרי הוא כמו שהודה שעשה זה הערב חסד עמו ופרע לו את חובו כאילו צוה את היתומים ואמר להם תנו דבאומר תנו מודה רב פפא דנזקקין לנכסי יתומים וקי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע בין שחייב מודה בין בשמתיה ומית בשמתיה והאי דשלחו מתם שמתוה ומית בשמתיה לאו למעוטי בשחייב מודה אלא מעשה שהיה כך היה שע"י מעשה נשאלה מהם והשיבו בלשון השאלה ואי קשיא לך כיון דקי"ל בשחייב מודה כרב הונא בריה דרב יהושע אלמ' אמר רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים ואם אמר תנו נזקקין דמשמע טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו אין נזקקין לשמעינן בשחייב מודה וכ"ש באומר תנו י"ל בנותן מתנה איצטריכא ליה אבל בב"ח כיון שהודה אע"פ שלא אמר תנו נתחייבו היתומים והוי יודע דלא חיישינן לצררי אלא מן הלוה למלוה אבל מן הלוה לערב לא חיישינן: