המאור הגדול על בבא בתרא פ.

[דף קעג ע"א] אלא הא דתניא כשם שאין מוציאין שטר חוב זה על זה וכו' במאי קא מיפלגי באותיות נקנות במסירה וכו' הרי"ף ז"ל כתב בהלכות דלית הלכתא כאביי ורבא באותיות נקנות במסירה ומאי דאמרי' בגמרא דכ"ע אותיות נקנות במסירה אוקמתא בעלמא היא דלאו דסמכא וקשיא לי והא בכולהו אוקמתא דאוקמי הכא בגמרא ס"ל לתנא דידן אותיות נקנות במסירה וא"כ מנ"ל אוקמתא דסמכא למימר במאי קא מיפלגי בר מהלין אוקמתא דאתי קמן בגמ' ונ"ל דשני דין אותיות דהכא מדין אותיות דעלמא דבאותיות דעלמא קי"ל עד שיכתוב וימסור אבל אותיות דהכא קנה במסירה בלבד לפי שגוף השטר עומד לו במקום כתיבה כיון שהוא כתוב על שם יוסף בן שמעון ושם זה יוסף בן שמעון כשם זה לפי' זכה בו במסירה זה שנמסר לו השטר כיון שהוא כתוב בשם איש ששמו כשמו ואין צריך להביא ראיה במסירתו דקי"ל כתנא דידן דאמר הן על אחרים מוציאין וקי"ל נמי כרבא באותיות נקנות במסירה אינו צריך להביא ראיה ואביי ורבא כי פליגי באותיות הכי פליגי אותיות נקנות במסירה אי למ"ד כל אותיות אי למ"ד דפליג בשאר אותיות ומודה בשטר של יוסף בן שמעון שמסרו ליוסף בן שמעון חבירו אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר אין צריך להביא ראיה וביבמות בפרק האשה שלום אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי וכו' ואסיקנא מאי אמרת דילמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה אביי לטעמיה דהכא כיון ששמיה כשמיה ורבא נמי מודה ליה בהא: