המאור הגדול על בבא בתרא נב.

מאי דרשא דתניא שארו זה האב וכו' עד מה ראית לרבו' את הבן ולהוציא את האח וקשיא לן והא בהדיא כתב שהבן קודם לאח בנחלה ומאי האי דקאמר לי' ומה ראית ונ"ל פירוש' כלומר אי אפשר לומד שיהיו שניהם הבן והאח קודמין לאב כגון יעקב וישמעאל בנכסי יצחק קודמין לאברהם שאם כן אין האב קודם אלא לאחי האב ולהא לא איצטריך שארו דמילתא פשיטא היא כדאמר לקמן אחי האב לא צריכי קרא אלא ודאי על כרחיך אב קודם לאח דלהכי איצטריך קרא ואימא כשם שהאב קודם לאח כך יקדום לבן שהרי שתי הקרובות הללו שוות כלומר קורבת הבן והאח כל אחת ואחת יש לה מקום שזה קודם לזה ולאב שכשם שהבן קם תחת אביו ליעד' מה שאין כן באב כך האח קם תחת אביו ליבום מה שאין באב ואילו היה יבום במקום שיש בן הרי מצינו במצות יבום שהאח קם תחת אחיו לנחלה וקודם לנחלתו אף לבנו אילו היה יבום במקום שיש בן ומ"מ הרי הוא קם תחת אחיו ליבום דמהדרי' כלום יש ליבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין ייבום שלא אמרה תורה מצות יבום אלא להקים לאחיו שם בישראל נמצא הבן עיקר המצוה וכיון שכן נמצאת קורבת הבן גדולה משל אח שהבן קם תחת אביו ליעדה משא"כ באח וכשם שהוא קם תחת אביו ליעדה דין הוא שיהא כך קם תחתיו לנחלה שתהא רואה את הבן כאילו אחיו קיים ולפיכך יעקב קודם לאברהם בנכסי יצחק שהרי ביעקב אנו רואים את יצחק כאילו הוא קיים. ועוד יש לומר בפירוק הקושיא שהקשינו דאסמכתא קא סמכינן דאסיקנ' קראי שלא כסדרן כתיבי ולפום הכין מקשה ליה ומה ראית כלומר איפוך אנא מאחר דקיימא לן קראי שלא כסדדן כתיבי וזה הפירוק יותר קרוב ונכון ומסקנא דשמעתא תיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא שדה אדוזה גמר מהאי טעמא הוא דקאמר ליה לתנא ואם תשאל אכתי תיפוק לי דהכא תרתי שבן קם תחת אביו ליבום וקודם לאח בנחלה תשובת' זו היא שהקדמנו לך למעלה שאילו היה יבום במקום שיש בן הרי מצינו אח קודם לבן בנחלת אחיו נמצא הטעם כולו תלוי בזה כלום יש יבום במקום שיש בן. אמר ליה אביי בין למ"ד בהסבת הבן בין למ"ד בהסבת הבעל וכו'. פירוש אביי לפרוקי קשיא דרב פפא איתא דא"ל דילמא לעולם אימא לך בעל לא ירית וקראי כולהו בהסבת הבן כדשנינן ואתא אביי לגלוייה לי' דעל כרחיה אית ליה למימר בהסבת הבעל ובעל ירית ולפי' בא עליו בדרך השאלה כלומר והיאך תעלה על דעתך בין למ"ד בהסבת הבן בין למ"ד בהסבת הבעל שנתנה תורה תקנה לבת יורשת שני מטות כלומר משבט אביה ומשבט אמה שתנשא למטה אביה כדי שלא תהא שם הסבת נחלה וזהו שאמר הכתוב עליה ולא תסוב נחלה והלא כשנשאת למטה אביה סוף סוף הרי נעקרה נחלת האם שבידה משבט האם לשבט האב שאם יירשוה בנה ובעלה שהם משבט האב הרי הוסבה להם נחלת האם שירשתה זו הבת:

אי אמרת בשלמא בהסבת הבעל הכתוב מדבר וזו שירשה שני מטות אין לה תקנה לשמרה מהסבת הבן כדאמרי' שלעולם יהא הבן משבט אביה כשתנשא לשבט אביה אבל יש לה תקנה לשמרה מהסבת הבעל דמנסבינן לה לגברא דכותה דאבוה משבטא דאבוה ואמה משבטא דאמה. ונמצאת הנחלה עומדת ביד בעלה ברשות שני השבטים כמו שהיא עומדת בידה ואע"פ שאין תקנה להסבת הבן שהרי הבן לעולם מן השבט האחר כולו בין מצד האם בין מצד האב אפ"ה כמה דאפשר למעבד תקנתא ליה עבדינן. וזהו שהזהירה עליה הכתוב לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה ולא תסוב נחלה כלומר הרי זו תקנה להצילה מהסבת הבעל ואע"פ שאין תקנה להצילה מהסבת הבן כמה דאפשר למעבר עבדינן ולמאי דלא אפשר לא חיישינן אלא אי אמרת קראי כולהו בהסבת הבן אמאי קאמר רחמנא ולא תסוב נחלה הא ודאי סוף סוף מתעקר נחלה וליכא תקנתא להסבת הבן אלא ע"כ כי כתב ולא תסוב על בת יורשת שני ממות בהסבת הבעל כתב למעבד לה תקנתא כמה דאפשר וקרא אחרינא דהסבת הבן לאו על זו הבת קאמר אלא על בת אחרת שלא ירשה אלא מטה אחד שאותה הבת יש לה תקנה בנשואיה למטה אביה להצילה מכל ההסבות ואפי' מהסבת הבן, הא למדת דאיתה להסבת הבעל מדאורייתא ובעל ירית ודחה רב פפא ואמר דלמא שאני התם שכבר הוסבה כלומר לעולם כולהו קראי בהסבת הבן וזה שאתה אומר סוף סוף הא מתעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא אין העקירה הזאת נעשה עכשיו שכבר הוסבה נחלת האם לשבט האב כשירשתה זו הבת שהיא משבט האב דמשפחת אב קרויה משפחה. ומאותה שעה נעקרה הנחלה ולא הקפידה תורה כשאמרה ולא תסוב אלא שלא תעקר מיום זה ואילך כשתנשא לשבט אחר שאינו ממשפחת אביה אבל לעקירה ראשונה אין חוששין דמאי דהוה הוה ואהדר ליה אביי לרב פפא וא"ל בשכבר הוסבה לא אמרי' כלומר אין עליך לומר נחלה שנעקרה נעקרה ומאי דהוה הוה כי זו הבת הבאה משני המטות ממטה האב וממטה האם אע"פ שהיא ממשפחת האם מ"מ ידה חשובה היא כיד האם דיורש כרעא דאימא וכרעא דאבא הוא ונמצא שעדיין לא הוסבה נחלה ולא נעקרה משבט אימא ועדיין יש לנו לומר סוף סוף הא מתעקרה נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא וכולה כדפרישנא לעיל. ולפי שבאו דברי רב פפא ואביי סתומים ולא היו מפורשים כל הצורך בא התלמוד להודיענו כי רב יימר חקר הדברים הללו ושאל אותם מלפני רב אשי ואמר ליה אי אמרת בשלמא שכבר הוסבה וכו' כמי שלא היה מבין דבריהם של אביי ורב פפא ומתשובת רב אשי לרב יימר נתבררו דברי אביי ורב פפא מה היו שאלותיהם ותשובותיהם זה לזה: