המאור הגדול על בבא בתרא מח.

איתמר המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב כל ג' ימים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברי שוור והלכתא כרב בשיכרא וכשמואל בחמרא חזינא ליה לרי"ף ז"ל בהלכותיו דקא טרח לאסוקא לשמעתא דא דתיקום דשמואל כר' יוסי בר' חנינא משום דתרוייהו הלכתא נינהו ולפום הכי מוקים לה להא דשומואל או בקנקנים דמוכר ולא א"ל למקפה או בקנקנים דלוקח ואע"ג דא"ל למקפה ואנן קשיא לן האי פסקא דאי בקנקנים דמוכר ובדלא א"ל למקפה טעמא דמלתא משום דלא איבעי לך לשהויי הוא ולאו משום דחמרא אכתפא דגברי שוור ואי בקנקנים דלוקח נמי הא לאו משום כתפא דגברי הוא אלא משום קנקנים וכדמעיינין שפיר בהלין תרתין שמעתתא נראה לנו בפירוש שרחוקות זו מזו ואינן נוגעות זו בזו ודכ"ע לית להו דרב חייא בר יוסף דאמר חמרא מזלא דמריה גרים דלדידיה אפי' תוך ג' ואפי' בקנקנים דמוכר שלא זזו ממקומם אינו חייב באחריותו הלכך לרב חייא בר יוסף קמה לה הלכתא כר' יוסי בר' חנינא ובתוך ג' אי איתיה בקנקנים דמוכר שלא זזו ממקומן דכ"ע בין לרב בין לשמואל בין לר' יוסי בר' חנינא ל"ש חמרא ול"ש שכרא חייב באחריותו ואע"ג דלא אמר ליה למקפה דבתוך ג' ליכא למימר לא איבעי לך לשהויה שאין זו שהייה מאחר שהוא בתוך ג' ימים וליכא למימר נמי חמרא אכתפא דגברי שוור שהרי לא טלטלו ממקום למקום שיעקר היין על גב כתפות הכתפים וגם לא עירה אותו בקנקנים דלוקח שיוכל לומר כי בשביל העירוי אירע לו זה כמימרא דר' יוסי בר' חנינא ודרב שמואל טעמא לחוד ודר' יוסי בר' חנינא טעמא לחוד דרב ושמואל מיירי בטלטול החבית ע"י הכתף ובלא עירוי ודר' יוסי בר' חנינא מיירי בעירוי הקנקנים ובלא טלטול הא למדת דכל חדא בשמעתא מינייהו טעמא לחוד ולא קא נגען שמעתתא אהדדי ולא מרמי' חדא על חבירתה ואיתא דרב בדשיכרא ואיתא לדשמואל בדחמרא וה"מ בטלטול חבית ע"י כתף ובלא עירוי ואיתא לרר' יוסי בר' חנינא בעירוי בלא טלטול ל"ש בדחמרא ול"ש בדשיכרא ופי' מימרא דר' יוסי בר' חנינא כך היא אמר ר' יוסי בר' חנינא ל"ש שאין חייב באחריותו אלא בקנקנים דלוקח כגון שעירה אותו מקנקנים של מוכר לקנקנים של לוקח לפי שע"י עירוי נתקלקל ועקר היין לפיכך אין חייב באחריותו אפי' לתוך ג' ואע"פ שלא טלטלו ממקום למקום ואפשר דאיתא לדר' יוסי בר' חנינא אפי' בדשיכרא שאע"פ שאין הטלטול מזיק לשכר אפשר שהעירוי מזיק לו וכן הכתוב מעיד עלי לא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך וגו' אבל בקנקנים דמוכר כלומר שלא עירה אותו מכלי אל כל מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך ואפי' לאחר ג' ואע"פ ששכר את מקומו ואקשינן עלה וכן קנקנים דמוכר נמי מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויה כולי האי דאי שהית ליה אפי' לאחר ג' ואוקימנא דאמר ליה למקפה שהדבר ידוע שהלוקח יין למקפה משהה אותו ימים רבים לפי שאין מוציא אלא מעט מעט הלכך כיון שלא עירה אותו ולא טלטל אותו מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך ואפי' לאחר ג' ובהאי פירושא סלקן שמעתתא כולהו שפיר והא דתני ר' חייא המוכר חבית יין לחבירו נותן לו יין שכולו יפה הלכה היא אע"פ שהשמיטה הרי"ף ז"ל: