המאור הגדול על בבא בתרא מג.

רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך וכו' כתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו משכחת בר"ה בסימטא והוא דאיתנהו בכליו של לוקח אי נמי ברשות לוקח והוא דאיתנהו בכליו של מוכר דאי בר"ה הא קי"ל כליו של אדם אינם קונים לו אלא במקום שיש לו רשות להניחו ואי ברשות מוכר נמי הא קי"ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ואי ברשות לוקח וליתנהו בכליו של מוכר הא קי"ל ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואע"פ שלא מדד הילכך לא משכחת לה אלא כדאמרינן אלו הם דברי הרב ז"ל:

ואני אומר דעד כאן לא אמרינן ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח אלא בשמכר לו כל הפירות כולן אע"פ שהזכיר לו סכום מדה כגון שא"ל כל הפירות הללו אני מוכר לך משער כך וכך למדה קנה הכל ברשות הלוקח מאחר שפסק ואע"פ שלא מדד כדתני בברייתא פרקן והכניסן לתוך של חבירו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהם. אבל היכא שתלה עיקר מכירתו בסכום המדה כגון שא"ל כור בשלשים אני מוכר לך כיון שנתן מתחלה קצבה למכירתו במדה שהזכיר לו לא קנה עד שימדוד לו את כל הכור או אם א"ל כור בשלשים סאה בסלע ראשון שתתמלא סאתו כדרב ושמואל וכן אם אמר לו סאה בששה דינרים קב בדינר אני מוכר לך והיו בה שנתות בסאה ראשון ראשון קנה כלומר כל קב וקב שהגיע לשנתו מאחר שהיא ברשות לוקח ואפילו במדת סרסור. אי נמי במדה דלוקח בסימטא ובחצר שהיא של שניהם ואם היתה מרה שאינה של שניהם כגון מדת סרסור בסימטא ובחצר של שניהם אע"פ שהגיע לשנתות לא קנה עד שתתמלא המדה כולה עד פיה. ובספרי ספרד ובספרים הבאים מישיבה גרסינן על הא שמעתא דרב ושמואל תא שמע ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין ה"ג שנתות היו במדה אלא שר"ח ז"ל גריס תא שמע אם היתה מדה של אחר מהן ראשון ראשון קנה וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהוא גורס כלשון ר"ח ז"ל. ונ"ל ששתי הגרסות עולות לטעם אחד דבין ברשות לוקח במדת סרסור או במרה דלוקח בין בסימטא ובחצר של שניהם במדה דלוקח לא קנה עד שיגיע לשנתות ובין בגרסא זו ובין בגרסא זו כך יש לה לפרש הת"ש כלומר הגע עצמך בפחות מבלשונות רב ושמואל דא"ל סאה בששה דינרין קב בדינר אי להאי לישנא דמאן דגריס ת"ש אם היתה מדה של אחד מהם הא אמרינן ראשון ראשון קנה ומשמע דלא בעינן נתמלאת המדה ואפילו מלוי קב אי להאי לישנא למאן דגריס ת"ש ברשות לוקח הא קתני כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואע"פ שלא נתמלאת המדה ואפילו מלוי קב ופריק לא לעולם מלוי קב בעינן ואהניא ליה רשות לוקח או מדה דלוקח דלא בעינן מלוי סאה עד פיה כדבעינן במדת סרסור אבל מלוי הקב בעינן לעולם. והאי דקאמר ראשון ראשון קנה בשנתות כלומר כל קב וקב ראשון ראשון שהגיע לשנתות וכן מאי דקתני כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקה למעוטי מלוי הסאה כולה דלא בעינן אבל מלוי הקב בעינן ובשנתות הילכך משכחת לה לדרב ושמואל בין ברשות לוקח בין בסמטא ובחצר של שניהם ואפילו במודד מתוך כליו של מוכר לתוך מדת סרסור או לתוך מדת לוקח אלא שבמרת סרסור בסימטא ובחצר של שניהם צריך שתתמלאה הסאה עד פיה אבל במדה דלוקח בסימטא ובחצר של שניהם אי נמי ברשות לוקח אפילו במדת סרסור קנה כל קב וקב ראשון והוא שהגיע לשנתות וכגון שאמר לו סאה בששה דינרים קב בדינר וכל ה"מ דאמרינן כשתלה עיקר מכירתו במדידה שלא מכר לו אלא בסכום מדה מעיקר המכירה אבל אם א"ל פירות הללו אני מוכר לך כלן אע"פ שהזכיר לו סכום מקח וסכום מדה כלומר משער כור בשלשים או משער כור בשלשים סאה בסלע כיון שמשך קנה וכן אם היה ברשות לוקח קנה מיד ואע"פ שלא מדד כלל והיינו מתני' דתנן משך ולא מדד קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו ותניא בברייתא נמי פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן והיינו טעמא דאותביה להו לרב ושמואל מברייתא ולא אותביה להו ממתני' דקתני משך ולא מדד קנה משום דמתני' כיון שפירש בה דין משיכה שהוא קונה ולא פירש בה דין מדידה שהוא קונה משמע במוכר שלא תלה עיקר מכירתו במדידה אבל תנא דברייתא שלא הזכיר דין משיכה בתחלת דבריו ופתח בדיני מדידה כדקתני עד שלא נתמלאת המדה ומשנתמלאת המדה משמע אף במוכר שתלה עיקר מכירתו במדידה ומאי דאקשיא לקמן על פסקא דמתניתין דהמוכר יין ושמן מדת מי אילימא מדת לוקח עד שלא נתמלאת המדה למוכר הא מדה דלוקח היא פי' כלומר וכיון דמדה דלוקח היא דין הוא שיקנה בשנתות ואע"פ שלא נתמלאת המדה עד פיה בין ברשות לוקח בין בסימטא ובחצר של שניהם אכל ברשות מוכר לעולם לא קנה אלא בהגבהה או בכליו של לוקח והוא דאמר ליה מוכר זיל קנה ביה וכן במדה דמוכר נמי לעולם לא קנה מדקא מתמהים על הדין פסקא דהמוכד יין ושמן אי נמי מדת מוכר משנתמלאת המדה אמאי ללוקח הא מדה דמוכר היא אלמא במדת מוכר לעולם לא קנה לוקח:

ובין כלי של מדה ובין כלי שאינו של מדה ל"ש דמוכר ברשות לוקח ול"ש דלוקח ברשות מוכר היינו בעיא דבעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא קנה לוקח כלומר בתר כלי אזלינן או בתר רשות אזלינן ולא איפשיט בעין בגמרא וכיון דלא איפשיט מוקמינן ליה למקח ברשותיה דמרי' (קיימא) [קמא] ולא קנה לוקח מספיקא לא שנא כליו של לוקח ברשות מוכר ולא שנא כליו של מוכר ברשות לוקח מי' מסתברא לן דאי הוו להו תרין זביני כהדדי לההוא לוקח גופיה ולההוא מוכר גופיה חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח הא ודאי קנה לוקח אחד מהם ממה נפשך אי בתר כלי אזלינן האי דכליו של לוקח ברשות מוכר מכור ואי בתר רשות אזלינן האי דכליו של מוכר ברשות לוקח מכור הילכך יהבינן ליה ללוקח הפחות משני המקחות וזוכה בו ממה נפשך ובמקצת הנוסחאות נמצא דקא פשיט ליה רב הונא לרב ששת כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח אבל ברוב ספרים לא נמצא כן: