המאור הגדול על בבא בתרא ל

אמר רב יהודה אמר שמואל אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה וכו' ראיתי בפירושי ה"ר יוסף הלוי ז"ל שהקשה על אתקפתא זו דרב נחמן מ"ט אקשי ליה במפוזרות אחד אומר אכלה אג"ה ואחד אומר אכלה בד"ו ולא אקשי ליה ברצופות אומר אחד אכלה אב"ג ואחד אומד דה"ו ופירוקי בקושיא זו דרבוותא קמ"ל דאפי' הני דפתיכא סהדותייהו בהדי הדדי לא הוי חזקה ולא פירש הדבר כל צרכו ואין הפירוק עולה כהוגן בדבריו כי לא פירש אם הוא במכחישין זה את זה או בשאינן מכחישין ואם כך הוא מה דינו ובילדותי הגהתי בפירושו בלשון הזה רבינו זה יתבשר במה שבשר אי איתא להאי קושיא האי פירוקא דפריק פירוקא מעליא הוא אלא האי קושיא מעיקרא ליתיה דקי"ל מודים חכמים לר' יהושע בן קרחה דאמר לא בעינן שיראו שניהם כאחד בעדות בכור ובעדות חזקה כמו שמפורש בסנהדרין במקומו ואם היה א' מעיד אב"נ וא' מעיד דה"ו הוה חזקה ולפיכך לא הקשה לו ברצופין ומקצת חבירי חלקו עלי בזה הטעם בימים ההם כמו שהוצרכתי לשאול עליו לפני ה"ר אברהם זצ"ל ושמה והודה לדברי והגיה הטעם הזה בפירושו כלשון הזה ועתה ראיתי בו זה הטעם הוא מעט דחוק כי איך עלה בדעת רב נחמן להקשות על רב יהודה משנים מפוזרות שאפי' שניהם כאחד היו מעידים על כל השנים כולם שאחד מהן מעיד עכשיו בהם לא היתה חזקה משא"כ בחטים ושעורים וה"ר שמואל רמורוגי ז"ל פי' בפירושו כיון שדרך עובדי אדמה לזרוע שנה אחת חטים ושנה אחת שעורים לפיכך היה סבור רב נחמן שדברי רב יהודה כך הם כל אחד ואחד מהם מעיד בשנתו עד שבירר לו את דבריו וגלה לו טעמא דתרוייהו בחדא שתא מסהדי וכל זה אינו מתיישב על דעתי ואח"כ חקרתי ובדקתי על פירוש ההלכה ונתגלה לי טעמא ברחמי שמים וכך נראה לי כי דברי ר' יהודה אמורים בשני עדים המכחישין זה את זה זה אומר אכלה חטים וזה אומר לא כי אלא שעורים אכלה ובאותן שנים עצמן ולפיכך הקשה לו רב נחמן מאחד אומר אכלה אג"ה ואחר אומר לא כי אלא בד"ו וכדין הוא דתיקשי ליה מרצופות אחד אומר אב"נ ואחד אומד דה"ו דאע"ג דקי"ל כר' יהושע בן קרחה בעדות חזקה דלא בעינן שיראו שניהם כא' ה"מ בשאין מכחישין זה את זה אבל במכחישין זה את זה לא הוי עדותן עדות וקושיא דרב נחמן נמי שהקשה במפוזרות מפוזרות כעין רצופים קאמר באתרא דמוברי באגי דמודה בה רב הונא וכדרמיא לשמעתיה דרב יהודה בעא לאקשויי ליה דהוה סליק אדעתיה למימר כיון דפתיכא סהדותייהו בהדי הדדי משני העדים הללו שכל חזקה מתערבת בחברתה תיהוי דומיא דא' אומר אכלה חטים וא' אומר אכלה שעורים דמסהדי בחדא שתא ותיהוי חזקה וא"ל דב יהודה לאו כדסליק אדעתך דאף ע"ג דמכחישין זה את זה בחטים ושעורים מתקיימת חזקה אבל במכחישין בשנים אין החזקה מתקיימת דהתם שתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי אבל הכא תרוייהו בחדא שתא קא מסהדי מיהו בין חיטי לשערי לא דייקי אינשי שמעינן מהני שמעתתא כששני העדים מכחישין זה את זה בשנים דאשתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי אין הערות מתקיימת משני העדים הללו לא שנא כשמעידין ברצופות כגון אחד אומר אב"ג ואחד אומר לא כי אלא דה"ו ול"ש כשמעידין במפוזרות כעין רצופות והא באתרא דמוברי באגי א' אומר אג"ה וא' אומר לא כי אלא בד"ו כל העדיות הללו בטלות מצד הכחשת העדים זה את זה א"צ לומר בשמעידין במפוזרות לגמרי והוא באתרא דלא מוברי באגי דהתם אפי' היו שניהם מעידים בחזקה אחת מפוזרות בלא הכחשה לא היתה חזקתם חזקה ואם שני העדים אינן מכחישין זה את זה אלא כל אחד מעיד במה שראה ואינו מכחיש את חבירו העדות מתקיימת בין שמעידין ברצופין בין שמעידין במפוזרות כעין רצופות שכיון שאין הכחשה ביניהם העדות מתקיימת אע"פ שמה שראה זה לא ראה זה דקי"ל הלכה כר' יהושע בן קרחה ומודים חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדות בכור ובעדות חזקה דלא בעי שיראו שניהם כאחד אלא אפי' בזה אחר זה ויש לנו עכשיו לשאול מ"ש גבי חזקה שאין עדותן מתקיימת בהכחשת השנים והיא מתקיימת בהכחשת החטים והשעורים מ"ש דדייקי בהא ולא דייקי בהא ועוד הרי מצינו שמתקיימת העדות בהכחשת מנה שחור ומנה לבן ואע"ג דאמנה דקא מסהיד האי לא מסהיד האי כמו שמפורש במקומו במס' סנהדרין וה"ה לא' אומר שנים בכריסה אפי' במכחישין זה את זה עדותן מתקיימת מאחד דקי"ל הלכה כר"ש בן אלעזר הכל כמו שמפורש שם וכיון שכל העדיות הללו מתקיימות בהכחשה מה ראו חכמים להחמיר בהכחשת שני חזקה לבטל העדות בין ברצופות בין במפוזרות כעין רצופות ותשובת השאלה הזאת הוא עמוקה ונפלאת ונעלמה מעין רוב חכמי דורינו וכבר דמזני עליה בספר דברי חריבות ועיקרה של התשובה הזאת נתברר לנו מדגרס התם במסכת סנהדדין אמד רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות דייקינן מינה דהא שמעתא בבדיקות הוא דכשרה אבל בחקירות פסולה וכן בדין שהחקירות המודה לעולם מן הבדיקות כמו שמפורש במקומו וחקירות הוא באיזה שבוע באיזה שנה באיזה חודש בכמה בחודש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום הלכך כשהעדים מכחישין זה את זה בעדות השנים עדות המכחשת זו את זו בחקידות היא ופסולה דבחקירות הוה להו למידק לפי שהזמה תלויה בחקירות ולפיכך היא חמורה מה שאין כן בשאר העדיות שהזכרנו ולא בהכחשת חטים ושעורים דשאני חזקה דאין כל זה אלא בדיקות ולפיכך עדותן כשדה והיינו דאמרינן בין חיטי לשערי לא דייקי אינשי וההיא דגרסי' התם אחד אומר בדיוטא העליונה ואחד אומד בדיוטא התחתונה וכו' אימור מעשה כי הוה בלא הכחשה הוה ולפיכך צירף רבי עדותן וי"ל אפי' בהכחשה ואין זו הכחשה בחקירות כיון שבבית אחד העידו שניהם כחד מקום דמי לגבי דיני ממונות ובין דיוטא התחתונה להעליונה לא דייקי אינשי ולזו הסברא דעתנו נוטה: