המאור הגדול על בבא בתרא ל.

[דף נו ע"ב] ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה וכו' ואסיקנא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה ואיכא נוסחי בה דמסקי הני אמרי אכתי קטנה היא והני אמרי אכתי קטנה היא כתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו האי שמעתא מקשו בה רבוותא הכי מ"ש גבי חזקה דמתקיימת עדות כה"ג בג' כתי עדים של שלש שנים ומ"ש גבי עדות שתי שערות דאין מתקיימת כה"ג בשתי כתי עדים ופריק הרב ז"ל קושיא זו ואמר דשאני גבי חזקה מגו דהויא עדות כל כת וכת לענין פירי דהא אי לא אתיא כת שלישי ולא מקיימא חזקה הוה מיחייב לאהדורי פירי דתרתין שנין אפומא דשתי כתי עדים קמאי הלכך כי אתיא כת שלישית ומסהדא דאכלה שנה שלישית מצטרפא בהדייהו דהא מלאו להו תלת שנין וקם ליה דינא דחזקה ומצטרפא בהדי קמאי דמגו דהויא סהדותייה סהדותא לענין פירי הויא לה עדות לענין חזקה דהא בהא תליא אבל ב' שערות ליכא למימר בהו הכי משום דחדא שער חצי דבר הוא ולאו מידי דעבדי בה עובדא וכמאן דליתא דמיא והלכך לא מצטרפי אלה הם דברי הרב ז"ל וה"ר יוסף הלוי ז"ל תלמידו כתב עליו בפירושו בלשון הזה ודאי אי איתא להאי קושיא האי פירוקא דפריק פירוקא מעליא הוא אלא וראי קושיא מעיקרא ליתיה דקי"ל דשתי שערות במקום אחד בעינן ומש"ה לא מצטרפי הכל כמו שכתוב בפירושו. כשאנו מעיינים בדבריו גם הוא אין אנו מוצאים בהם טעם שאין זה מטעם דבר ולא חצי דבר שאפי' כת אחת בשתי שערות כה"ג ששניהם העדים מעידים על זו שבגבה ועל זו שבכריסה אין השערות מצטרפות הלכך אין זה תלוי בצירוף העדים אלא בצירוף השערות ואין לזה הפירוש טעם בדבר ולא חצי דבר וגם הרי"ף ז"ל ראינו בתשובותיו שצוה לתקן נוסח ההלכות בזה והוסיף זה הטעם משום דשתי שערות במקום אחד בעינן על טעמו הראשון ועירבן זה עם זה וארכבה לשמעתא אתרי רכשי ובעיני קלקל דבריו ולא תיקן כי אין שני הטעמים הללו מתערבים זה עם זה כי כל אחד ואחד מהם פונה לדרכו ואינם מתחברים ולא נקשרים וביותר היה טעמו הראשון קרוב אל האמת כי שמועה זו אינה הולכת אלא אליבא דרבנן דסבירא לן לא בעינן שתי שערות במקום אחד אלא אפי' אחת על הכף ואחת על הביצים כמו שמפורש במקומו במס' נדה ולהסביר הענין בהרווחה ושלא לדחוק אותו נאמרה שמועה זו שבכאן על דרך הסברא ההיא והוא הדין למאי דקי"ל נמי השתא דבעינן שתי שערות במקום אחד אנו יכולין ללמוד מזה הסברא אלא שאנו צריכין לדחוק ולומר כגון דאמרי כת אחת אנו ראינו אחד מגבה מימין וכת אחת אומרת אנו ראינו אחת בגבה משמאל ה"ה והוא הראיה לכל מה שאמרנו בשתי שערות אחת בגבה ואחת בשמאלה אלא כי דוחק הוא ותמה הוא כיון דבמקום אחד הן היאך נזדמן שלא ראה זה מה שראה זה ולפיכך לא ראו בעלי הגמרא לדחוק עצמם בזה הענין והראו טעמיהם על הדרך הפשוטה והרחבה אע"פ שהיא שלא כהלכה כדי שיהא הדבר יותר מתיישב על הדעת וממנה אתה למד לעיקר ההלכה כמו שאמרנו ודברי הרי"ף ז"ל הראשונים כמו שכתבם מתחלה בהלכות אע"פ שהם קרובים אל האמת אינם מספיקים לנו לפרק קושייתנו כהוגן כי אין אנו רואים בכל ההלכה מחלוקת וטענה בפירוש כדי שנתנה הטעם בהם. ועוד קשיא לן ההיא דגרסינן בב"ק בפ' מרובה שנים אומרים בפנינו גנב וכו' נימא מתני' דלא כר"ע וכו' ואם כן כדברי הרי"ף ז"ל הא דלא כר"ע ודלא כרבנן הוא דהא עדות טביחה לאו מידי דעבדא בה עובדא היא ואכתי לא קמא ליה למאן דמקשה כיון דעדי גנבה לא צריכי לעידי טביחה דבר הוא דמי לא מודה רבי עקיבא דשנים אומרים בפנינו קידש ושנים אומרים בפנינו בעל דהדין טעמא מסקנא היא דאסיקנא הכי ומעיקרא לא נחתינן להאי סברא ואם כן היכי הוה אמרינן נימא מתניתין דלא כר' עקיבא הא דלא כרבנן נמי היא דהא עדות טביחה לאו מידי דעבדא ביה עובדא הוא ברם נראין דברי רבותינו ז"ל שאנו מקבלים תלמודנו מפיהם והם פירשו לנו בפירוק קושיא זו גבי שני חזקה כיון דשלש הכתות מעידות בשלש שנים כל אחת ואחת בשנתה וזמנה של זו לא כזמנה של זו לפיכך לא היה להם לראות כאחת שאין אנו מטריחין על העדים להתעכב ולראות שלש שנים הלכך כשראה זה מה שלא ראה זה העדות מתקבלת מהן כי עדותן תלויה בזמן ושמא לא היה יכול לראות זה מה שראה זה אבל בשתי שעדות אפי' למ"ד לא בעינן להו במקום אחד בזמן אחד בעינן להו וכיון ששתיהן בזמן אחר והיה יכול לראות זה מה שראה זה ולא ראה ה"ל חצי דבר לפיכך אין עדותן מתקבלת מהם וזה הטעם נכון וברור ועולה כהוגן: