גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכט

ומה עבודה שהיא קלה שהיא נדחית מקבור' מת מצוה דוחה שבת בקום עשה קבורת מ"מ שדוחה עבודה לא כל שכן שדוחה שבת בקום עשה ודוקא הכא שגוף העבודה נדחית מפני מת מצוה אין לנו לומר שתהא חמורה ממת מצוה בכ"מ שיהא דוחה שבת ומ"מ אינו דוחה שבת כמו שפי' דבריהם בסו"ד אבל במקום אחר דלא שייך למימר שהוא נדחה מפרש כגון שן ורגל עם הקרן אע"פ דהקרן חמיר בר"הר לא אמרינן שלא יהיה שן ורגל חמור עליו בכ"מ ואמרינן דיו וק"ל והוא פשוט ולא הוצרכתי לכתבו אלא משום דראיתי בספר אחד שפקפק בדבריהם שכתבו בס"ד דנראה שהוא תירוץ אחר ולמאי דכתיבנא היינו הך וק"ל

תוס' ד"ה שנאמר מעם מזבחי וכו' ועוד י"ל וכו' ואין קטיגור נעשה סניגור כדכתיב ובפרשכם וכו' ר"ל דהתורה הקפידה דאחר שאמר הכתוב ידיכם דמים מלאו אמאי הוצרך לומר ובפרשכם וכו' אלא לומר לך אין קטיגור נעשה סניגור אבל לגבי קרבן לא הקפיד אף על פי שהרג בידו ואין קטיגור וכו' א"נ דשאני קרבן דהכפרה הוא הקרבן גופיה אבל נ"כ העיקר הוא הידים כמ"ש קרא וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ומיהו קשה והא מצינו בפרה אדומה דלא שימש בה אהרן משו' קטיגור וכו' והכפרה היא על ידי הקרבן ואפשר לומר דשאני התם דהיא גופה באה לכפר על מעשה העגל לכך אמרינן בה אין קטיגור וכו' אלא דק"ל ע"ד דהא בש"ס דברכות קאמר וא"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מקרבנות שנא' למה לי רוב זבחיכם וכו' וכתיב ובפרשכם כפיכם וכו' אילימא דקרא דובפרשכם וכו' דריש ליה הש"ס לתפלה ואיך קאמרי ואין קטיגור וכו' כדכתיב בההוא קרא בפרשכם וכו' דמשמע דקרא משתעי בנשיאות כפים ואפשר לומר דס"ל דר"א מביא ראיה מדסמיך לכתוב ובפרשכם כפיכם דקאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע ובש"ס דקאמר שנאמר ובפרשכם וכו' ר"ל וכוליה אי נמי מדהול"ל ובפרשכם ידיכם והוה שמעינן מינה נשיאות כפים דוקא שנאמר וישא אהרן את ידיו וכו' וקאמר כפיכם היינו תפלה כדכתיב כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' והיינו תפלה ותרתי שמעינן מינה וק"ל

תוס' ד"ה מושבות וכו' ולא כתיב לא תעשו מלאכה וכו' ומי יאמר לן דמלאכה זו היא הבערה מדקאמר בכל מושבותיכם דלא אפשר לפרש דקאי אשאר מלאכות דא"כ מאי בכל מושבותיכם דכבר כתב רחמנא כמה זמני לא תעשה כל מלאכה סתם משמע בכל מקום וודאי אמרינן מלאכה זו היא הבערה ונקט ל' הבערה כדי לדרוש לחלק למ"ד וללאו למ"ד

תוס' ד"ה אין רציחה דוחה אותה וכו' אבל בשב ואל תעשה דחי' וכו' בדבריהם דלעיל ד"ה שבת שנדחית וכו' שכתבו מ"מ וכו' ומה עבודה שהיא קלה וכו' יתורץ ג"כ הכא שלא תהיה שבת שהיא קלה שנדחית מפני עבודה חמורה מעבודה אלא דהתוס' לא הוצרכו להאריך ועיין מהרש"א וכן בזה יתורץ הק"ו דרבא ומה יום טוב שנדחה מפני קרבן יחיד וכו' שלא הקשו והא אמרינן דיו ואפי' מפרך קל חומר ולא תירצו משום דסמכו אדלעיל וק"ל

דף ל"ו רש"י ד"ה אין רציחה וכו' אלא אוכל נפש וכו' ואע"פ דבשבת נמי כתיב ביה כל מלאכה לא תעשו ואעפ"כ לא אהני לן אלא משום קרא דלא תבערו עכשיו שגילה קרא בשבת יש ללמוד משבת דאין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש וכתיב ביה כל מלאכה כמו שבת וק"ל וכאילו גלי קרא ביה לא תבערו ולא אמרינן תדחה רציחה ליום טוב בקל וחומר כמ"ש התוספות וק"ל

תוס' ד"ה ומה יום טוב וכו' כיון דאיכא למימר ק"ו וכו' ר"ל דק"ו דקאמר בש"ס מה יום טוב וכו' הוא לחומרא שאין רציחה דוחה קרבן יחיד אבל אם נלמד ק"ו מהעבודה היא קולא דאמרינן רציחה דוחה קרבן יחיד ולחומרא אמרינן וממילא אמרינן אין רציחה דוחה יום טוב לחומרא ולא לקולא וק"ל

ש"ס שם והא אנן מתחילין מן הגדול תנן וכו' וא"ת ומאי מקשה דילמא כוונתו לומר מתחילין מן הגדול לאו לעיכובא אלא אם ירצה לאפוקי דיני נפשות דכך צריך משום לא תענה על רב וי"ל דאם כן הול"ל ד"מ מתחילין בין מגדול בין מקטן ומדקאמר מתחילין מגדול כמ"ש מתחילין מן הצד משמע לעיכובא ואפשר משום שלא לדבר לפני מי שגדול ממנו ודיני נפשות שאני וכן ראיתי להרב תיו"ט שכתב כן וק"ל

שם שאני דכולהו מניינייהו ומן וכו' ר"ל דרב לא היה כי אם במנין אחד כמו שפירש רש"י במנינא דסיקריקון וכו' ואמר ליה הש"ס לאו דוקא באותו מנין אלא בכל מנין דרבי מתחיל מן הצד משום ענותנותיה ומאחר שמחל על כבודו לית בה משום שלא לדבר לפני מי שגדול וק"ל

רש"י ד"ה הוה אלעזר חבירו בתורה וכו' דאי בגדולה משום שהוא כהן גדול והיה דורש באו"ת גם אהרן בימי משה ואין כאן ת"וג במ"א ועוד דומייא דאחריני דלקמיה וק"ל

תוס' ד"ה והא הוה חזקיה וכו' לא הוה מושל וכו' ראיתי למהרש"א שהקשה והא בימי ר' כבר גלו כל ישראל ותירץ שהיה נשיא ע"כ הגולה ע"ש סוף סוף עדיין תקשה לא היה נשיא על עשרת שבטים וכן כולהו נמי ואפשר דכוונתו לומר על ישראל שהיו בדורו אבל י' שבטים כבר גלו מקודם לאפוקי חזקיה שהיו עמו בדורו והיה מושל עליהם וגלו מתחת ידו מקרי לא היה מושל בכל ישראל וכן אחריני מקרו שהיו מושלים בכל ישראל שהיו בדור שלהם וק"ל

בא"ד וק"ק דלא משני הוא מפיבושת וכו' וקשה דשאני עירא דגלי קרא ביה עירא היה כהן דוד אבל מפיבושת אינו אלא דרשא בעלמא בתוספות ולסברא קמייתא שם בש"ס לא משמע הכי דקאמר ליה יפה דנת וכו' ודוק

תוס' ד"ה כולהו שני וכו' משהתחילה גדולתן וכו' לספרים דגרסי וכו' אבל לגירס' אפילו אם נפרש כולהו שני היינו קודם שהתחילה ואמר לא תקשה והא יהושע שהתחילה גדולתו בימי משה דלא מקרי התחילה בימי משה דלא עמד יהושע עד שנסתתמו ממשה מעייני החכמה ולא יכול עוד לצאת ולבוא וחשיב כאילו נסתלק מן העולם וק"ל

רש"י ד"ה שמעי גדול וכו' שירד לקראת דוד וכו' ומאי ראיה איכא מהתם ואפשר לומר דאלף איש אלו היו מבני הישיבה שלו שהם תלמידיו וק"ל: