גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכח

היא תלייה ולא הול"ל אלא דהוקעה זו היא מיתה כמ"ש בבני שאול והוקענום לה' וכו' וההיא הוקעה ד"ן כמ"ש והמה הומתו בימי קציר וכו' גם והוקע אותם היינו ר"ן וכתיב נגד השמש דהא ד' מיתות כולהו קאמר מנה"נמ ולא לתלייה לחודה קאמר ואפשר מאחר דקי"ל דעובד ע"ז דינו בתליה והכא עבדו ע"ז לכך הוצרך לומר מנין להוקעה שהיא תליה וכו' וק"ל

רש"י שם ד"ה ותקח רצפה אלמא מגולין היו לפי שתלויין וכו' לכאורה ליכא שום ראיה מכאן שהם תלוין מדהוצרכה לכסותן בשק דגם בנסקלין נסקלין ערומים וצריכה לכסותן. ואפשר דכוונתו לומר מאחר שהם תלוין עין הכל שולטת בהם עופות וחיות ולכך הוצרכה לכסותן אבל אם לא היו תלוין א"צ לכסותן דבלא"ה אין העין שולטת בהם א"נ כוונתו לומר לפי שתלוין וכו' לכך הוצרכה לכסותן לפי שאינה יכולה ליקח אותם ולקוברם משום כדי שיתקדש שם שמים לעין כל אבל אם היו נסקלין דליכא קידוש ה' לפי שאין נראין לעין כל היתה קוברתם והוצרכה לכסותן לפי שהן תלויין וק"ל

תוס' ד"ה אשרו חמוץ וכו' וצריך לדחוק וכו' ר"ל דמיירי שביקש הנתבע זמן יותר מל' יום אלא שיש רגלים לדבר דאמר פלוני ופלוני וכו' דידוע דהכי הוא לכך הוצרך קרא לומר אף על פי כן נזקקין לתובע תחילה ע"ש בב"ק

בא"ד וי"מ שזה התובע שחבל וכו' ראיתי בכתב הרשום עין משפט בש"ס ב"ק דף מ"ו ע"ב שרשם ע"ד הש"ס שאמר מנין שאין נזקקין וכו' מיירי וכו' וכפי' התוס' בשם י"מ ע"ש. ואחזה אנכי שם דלא דיבר רבינו שם בענין זה דאין נזקקין וכו' אלא בענין אם החובל מבקש זמן לפירעון אין נותנין לו דאין נותנין זמן לחבלות וכו' וכ"מ מדברי ה"המ שכ' ע"ד מפורש בגמרא בהחובל ומשנה וכ"מ מסוף דברי רבינו ואם נתחייב בבושת וכו' ולדבריו איכא נפקותא לענין דינא דאם תבעו במלוה ואמ"ל יש לי בידך אין נזקקין לתובע תחילה אם יסבור כי"מ. ומיהו אפשר לומר דהרמב"ם יודה לסברת רבינו דגם בהלואה אמרינן נזקקין לתובע תחילה והיינו אם מבקש זמן לאחר שלשים יום ובחבלה נזקקין לתובע תחילה אפילו בתוך שלשים משום דאין נותנין זמן לחבלה והיינו כי"מ וגם הם אית להו כפירוש רש"י דגם בהלואה אמרי' נזקקין לתובע אם הוא לאחר ל' יום. אלא דקש"ל אמאי אצטריך קרא לזה בלא קרא נמי אמרינן הכי ולכך הוצרך לומר אצטריך כגון זה שחבל בו וכו' אפילו בתוך ל' יום נזקקין לתובע תחילה ואע"ג דבלא"ה אית לן אין נותנין זמן לחבלות היינו אם מודה בדמי חבלה אלא שמבקש זמן לפירעון אבל אם אמר שיש לו כנגדו ורוצה להביא ראיה בתוך הזמן לזה אצטריך קרא לומר אעפ"כ נזקקין לתובע תחילה אלא דעדיין לא נחה דעתי משום מפני מה לא פסקו רבינו או ונעלם מעיני דבריו

תוס' ד"ה וליגמריה וכו' כתבו מאתמול וכו' עכ"ל וא"ת והא קי"ל דחוזרין מחובה לזכות וחיישינן שמא בלילה נראה לו צד זכות וצריך לכותבו. ואיך יאמר וליגמריה לדיניה והא חיישינן שמא יכתוב. ואפשר לומר דחששא רחוקה היא דחיישינן שמא ימצא צד זכות ושמא יכתוב

ד"ה אין רציחה וכו' משום פתילה וכו' עכ"ל ר"ל דמקרי תיקון משום דמבשל לה צורך שריפה משא"כ בשאר מיתות הוא מקלקל בחבורה מקרי שהוא הרגו ואין חייב אלא משום דיש לו כפרה והוי מתקן ולשרפה לא אצטריך לטעם כפרה דהפתילה מקרי תיקון דעשויה לשרפה ועיין דבריהם בפרק האורג

ד"ה לאביו וכו' דאיכא תרתי עכ"ל ודבריהם אלו הפך מ"ש בד"ה הסמוך וכו' ועי"ל לפ"ה וכו' כי הוי נמי בהדי אחריני אין בכך כלום ואפשר דכוונתם לומר לדעת רש"י הוא דאין בכך כלום אבל לדידהו מתסר טפי כיון דאיכא תרתי אף על גב דהוא לבדו אין בו עדיפות

ד"ח הרי שהיה וכו' ועוד י"ל וכו' עכ"ל כוונתם לומר דאפילו לשחוט את פסחו גרידא אינו מטמא לקרובים ולכך אצטריך קרא דולאחותו לומר לך דאע"פ שאינו מטמא לקרובים מטמא הוא למת מצוה דאל"כ אמאי אצטריך לואחותו למת מצוה בלא"ה מטמא לקרובים וכ"ש למת מצוה ולנזיר ולכהן גדול למת מצוה כבר למדנו מלאחיו ולא תקשי לי מכהן הדיוט דמטמא לקרובים. הרי דמצד עצמו אין בו עדיפות ואצטריך לאמו למימר אם היה נזיר וכהן דשאני התם דיש בו עדיפות דקדושתו קדושת עולם יותר מהנזיר ומלשחוט את פסחו ועיין דבריהם במסכת ברכות

ע"ב גמרא רציחה גופה וכו' גם הכא תקשי דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכמו שהקשו התוס' לעיל ד"ה רציחה דוחה עבודה בשב ואל תעשה אבל רציחה דוחה שבת בקום עשה אלא בשביל דשנוייא חדא לכולהו לא הוצרכו להאריך שם או אינו אלא אפילו בשבת והנראה שהיא בבא יתירה דכבר אמר שומע אני בין בחול בין בשבת וכו' ולפי דברי רש"י דכתב דהאי דקאמרת מקבורת מת מצוה וכו' ונימא דתדחי שבת מקל וחומר וכו' דקאי אקבורת מת מצוה דעל' קאמר או אינו אלא אפילו בשבת וקל וחומר לאו פירכא היא

שם ואמר רחמנא לא תבערו אש וכו' וכל ארבע מיתות כולם נכללים בכלל לא תבערו שהנפש כלה ונבערת א"נ מהבערה יש ללמוד לשאר מיתות אחר שהקפידה התורה על השרפה מאחר שהיא מלאכה וקרא דוהומת הוא בחול משם יש ללמוד לשאר מיתות דכולהו מיקרו מלאכה וק"ל

רש"י ד"ה רציחה תוכיח וכו' ובלבד שלא יורידוהו מעל המזבח אם כבר התחיל וכו' ק"ק דמאי האי דקאמר ותהי רציחה דוחה וכו' שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שרציחה דוחה אותה דשאני רציחה דהוי כמו שהתחיל במלאכה דאין הרציחה דוחה עבודה דכבר נכנסה שבת והוי כמו שהתחיל בעבודה וי"ל כמ"ש התוספות לעיל דמ"מ לא תהא שבת חמורה מהעבודה מאחר שנדחית מפניה וק"ל:

רש"י ד"ה אמר רבא וכו' דקסבר נדרים ונדבות וכו' לא ידעתי דלמאי הוצרך לומר דקסבר וכו' והש"ס קאמר הניחא למ"ד דאין נדרים ונדבות וכו' והיא סברת ב"ה ואיך יסבור רבא הפך ב"ה ויאמר כב"ש דאית להו דקרבים ביום טוב וי"ל

תוס' ד"ה שבת שנדחית וכו' וי"ל מ"מ איכא ק"ו וכו' ר"ל הא דאמרינן דיו ואפילו ק"ו נפרך אם הוא נפרך לגמרי אבל הכא עדיין ק"ו קיים מצד אחד