גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכז

קאמר המלמד זכות אינו חוזר אבל בשעת גמר דין חוזר וק"ל

שם והא התם מופלג דקתני סיפא וכו' י"ל ודקרי לה מאי קרי לה והא מתניתין קתני אין בין דברי וכו' ודוחק לומר דידע רישא ולא ידע סיפא

תוס' ד"ה מה פטיש זה וכו' ורבינו שמואל גרים מחלק וכו' וקשה דהול"ל מה הסלע וכו' עיין דבריהם בפירוש רב"ע ותראה שהם הפך דבריהם הכא דכתבו וז"ל הקשה ר"ש והא קרא משמע דה"פ מפוצץ וכו' מדלא קאמר יפוצצנו סלע וכו' וליכא למיגרס מה סלע מתחלק וכו' תורה נמשלה לפטיש וכו' עיין שם והכא כתבו קשה דהול"ל מה הסלע וכו' והא התוספו' מאנו בדבר זה וכתבו וליכא למיגרס לפי שהתורה נמשלה לפטיש

וראיתי לרש"ל שהגיה בדברי התוס' וכתב והול"ל נמי מה הסלע וכו' ור"ל שיאמר תרתי מה פטיש זה מתחלק ומה סלע זו מתחלק' וכו' ולפ"ד יש לתרץ דבריהם דהתם כפירוש רב"ע שמיאנו בדבר היינו אם אומר מה סלע לחודיה משום דהתורה נמשלה לפטיש והכא מקש' יאמר נמי מה סלע וכו' לפי שהתורה נמשלה לשניהם המקרא לפטיש והטעמים לניצוצות שהם הסלע ואפשר דדבר זה הוקשה לו לרש"ל דברי התוס' אהדדי ולכך הוצרך להגיה

אך ראיתי בדבריהם שם שהביאו דברי רש"י שפירש מה פטיש מתחלק ע"י הסלע וכו' ע"ש דחו דבריו וכתבו דאין הדמיון גמור שהדבור עצמו הוא מתחלק וכו' ע"ש והכא כתבו ור"ש גריס מחלק ולדבריו קשה והא אין הדמיון גמור וכו' כמו שדחו על רש"י וכו' יש חילוק בין אם אומר מה פטיש מתחלק ע"י הסלע או אם גרסינן מה פטיש מתחלק דכולהו קאי אסלע מתחלק ולא אפטיש ואינו דמיון גמור ומשמע שם דכולהו דברי ר"ש והוא הפך דבריו הכא וצ"ע

ולפי זה לא תקשה מה ששמעתי מקשים דאמאי לא הוקשה להם על המקרא גופיה אמאי לא קאמר וכסלע מתפוצץ מהפטיש ולא הוקשה להם כ"א על הש"ס ולמאי דכתיבנא אתי שפיר דהמקרא מקרי פטיש דאית ליה כח ויכולת כפטיש והוא מחלק ניצוצות דהיינו טעמים כסלע ולכן לא יאמר וכסלע מתפוצץ דהמקרא נמשל לפטיש לא לסלע וק"ל

ע"ב ש"ס ושפטו את העם וכו' אי הכי וכו' הא דלא קאמר בפשיטות משום דאיכא תרי קראי דקשו אהדדי וצ"ל דאחד לתחילת דין ואחד לגמר דין משום דאיכא לאוקומיה כמ"ש הש"ס לסברת ר"מ ליום המעונן ולדין נחלות ולכך הוצרך לומר כדרבא דתנא דידן ס"ל כרבא דדריש ושפטו את העם לדין ולא ליום המעונן ולכך הוקשה לו אי הכי וכו' ר"ל בשלמא אם כשעלה בדעתי דקרא דושפטו וכו' אינו לדין לא תקשה לך אלא מנה"מ אבל השתא דקאמרת דקרא דושפט לדין בכל עת אפילו תחילת דין וק"ל

אמר רבא לאתויי יום המעונן וכו' וה"ה אחריני ולריבותא נקט יום המעונן וק"ל

ר"י סתמא אחריתי אשכח דיני ממונות דדנין ביום וכו' ורש"י פירש בלילה דומיא דסומא עיין שם וקשה דהא לילה גופיה לא קאמר אלא לענין גמר דין דהוה בדיעבד אבל לכתחיל' תחילת דין לא ומאי קאמר סומא דומייא דלילה וכן הקשה מהרש"א והניחה בצ"ע ע"ש ואחר החי' מצאתי להב"י סימן ז' שכתב ע"ד רבינו הטור שכתב סומא באחד מעיניו כשר לדון וכו' כתב וז"ל וז"ל הרא"ש והרי"ף דאמרינן ההוא סמיא וכו' ר"י סתמא אחרינא אשכח דתנן ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה דהא כולהו אינשי לא מצו למחזי בלילי' כדחזי סומ' באחד מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחד מעיניו שידון ביום לכתחילה עד כאן לשונו ע"ש. ובזה יש ליישב קושייתנו דמדמצינו מתניתין דקאמר גומרין בלילה והוא לא מטא לאינשי כדחזי סומא וכו' נמצא דלילה מגרע גרע מסומא ולכך אמרינן ביה עולה דרגא וידון ביום לכתחילה וזה כוונת הרא"ש והרי"ף דכתבו דין הוא לסומא שידון ביום לכתחילה שכוונתם למאי דכתיבנא והיא כוונת רש"י ואף על פי דכתב לילה דומיא דסומא לאו דומיא ממש קאמר וק"ל

ש"ס אלא מעתה מאן דשכיב וכו' דילמא דין נחלות קאמרת וכו' דברי הש"ס מגומגמין מאחר דמינדע ידע דין נחלות אם כן מעיקרא יאמר ויפרש דין נחלות כדר"י ואמאי הוצרך להקשות לו אלא מעתה וכו' וראיתי בש"ס בבא בתרא שהוסיף אביי באמצע וגריס אמ"ל אביי אלא מעתה וכו' ואתי שפיר דאביי קאמר לרב נחמן אלא מעתה וכו' והשיב דילמא נחלות קאמרת לרבה ב"ח ואמ"ל אין הכי קאמינ' וק"ל

שם דתניא והיתה לבני ישראל וכו' אורעה כל הפרשה וכו' לפירש"י דפירש פיסוק דין נאמר בג' וביום ברייתא זו יתירה דמאי עדיפותא אית בה להבין בה פסוק דין ולא הול"ל אלא כדרבי יהודה וכו' ואפשר לומר דלא הוצרך לה אלא ללמדנו גם בשאר נחלות איכא פסוק דין דקרא דביום הנחילו את בניו אינו משתעי אלא בבנים אבל שאר קרובים הו"א דלא וכו' כדרבי יהודה וק"ל

תוס' ד"ה יום לתחילת דין וכו' ועוד ביום הנחילו קב"ע הוא וכו' ר"ל ומאחר דק"ע שהיא תחילת דין גלי בה קרא ביום דאין דנין עד שיקבלו העדות גם בכל תחילת דין אינו אלא ביום דומיא דק"ע שהיא תחילת דין והא דאמרינן לעיל דף י"ט ד"ה ינאי המלך וכו' ק"עד היא גמר דין ר"ל דינא הוי כגמר דין דבעי עמידה אבל היא גופה תחילת דין דהיא התחלת הדין כדכתיבנא וק"ל

תוס' ד"ה סתמא אחרינא וכו' אבל לענין סומא וכו' וא"ת דאמאי לא פירש כדפירש"י לילה דומיא דסומא והוצרכו לפרש מאחר דמאחר דלית להו לרבנן הקישא דביום ולא בלילה גם הקישא דסומא לית להו ולכך הוקשה להו דשאני ביום משום משפט וי"ל דלא ניחא להו משום דלא דמו דבלילה גומרין דוקא אבל אין מתחילין ובסומא אמרינן אפילו לכתחילה מתחילין ביום דלא ניחא להו בישוב כדכתיבנא לעיל משם הרי"ף והרא"ש וק"ל

מנה"מ אמר קרא נגד השמש וכו' י"ל לר"מ לעיל דא"ל הקישא וא"ל אפילו ד"מ בעי ביום נגד השמש למה לי וכו' ד"ן מגרע גרע מד"מ ואפשר דאצטריך קרא לתלייה שתהא ביום נגד השמש

שם בש"ס מנין להוקעה שהיא תלייה וכו' קשה אמאי הוצרך הש"ס לבקש אופנים דהוקעה