גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכו

ובזה אתי שפיר דלא תקשה דברי עולא אהדדי דאמרינן תרי אמוראי אליבא דעולא ואע"ג דקאמר עולא אמ"ר הש"ס קאמר לה

רש"י ד"ה בגבה בין קשרי אצבעותיו וכו' וכ"כ בפרק מרובה עיין שם ודבריו אלו הם הפך דבריו במסכת נדה דשם פירש"י גבה תחת אותו מקום ועוד קאמר שם בברייתא וז"ל או אחת בקשרי אצבעותיו של יד ואחת בקשרי אצבעותיו של רגל עיין שם דמשמע דק"אצ לאו גבה דתרתי קתני להו ואפשר לומר דכוונתו היא דבא לומר אע"ג דהברייתא לא קתני אלא בגבה וכריסה דסמוכים או בקשרי אצבעותיו וכו' וה"ה אחת בכריסה ואחת בגבה בק"אצ מצטרפין דלאו דוקא בכריסה ובגבה שהם סמוכין וגבה מתפרש ע"ג אותו מקום וע"ג אצבעותיו ובברייתא שהוזכרו שניהם פי' גבה ע"ג אותו מקום והכא דלא הזכיר אלא חדא גב"וכ פי' גבה ק"אצ א"נ קשרי אצבעותיו דקאמר הכא על אותו מקום קאמר דהוא דומה כמו אצבעות שהם מפורדים זה מזה ודוק

דף ל"א ע"א ש"ס נחלקה עדות וכו' בכלל מאתים וכו' כן א"ר באחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דבכלל מנה לבן מנה שחור או איפכא דאחד שוה יותר מחבירו דאם לא כן לא מקרי הכחשה אליבא דכולהו דמילתא דלא רמייא עליה דאיניש ל"מז בה ואין דבר זה מגוף העדות דליכא נפקא מינה וק"ל

רש"י ד"ה גברא וכו' דר"ח אדר"י ע"כ לא ידעתי מה בא ללמדנו וודאי דעלייהו קאי ואפשר דכוונתו לשלול שלא תאמר דרבא סברת נפשיה קאמר אבל אחד אומר מנה וכו' אין מצטרפין אבל לר"י אית ליה דמצטרפין אפילו במנה שחור ולבן וממילא לדידיה ל"ת וארנקי שחורה וכו' דעיקר מלתיה לא בא אלא לומר במנה אפי' הוא גוף עיקר העדות מצטרפין ולא מתכחשי בד"מ ולא קשה אלא לרבא דקאמר דוקא ארנקי שחורה וכו' תקשה ליה וארנקי שחורה אפילו בד"ן ומאי קא משמע לן ארנקי שחורה בד"מ לכך הוצרך לומר דר"א וכו' לומר לך דרבא מפרש מלתיה דר"י וכך ס"ל לר"י כדעת התוספות וק"ל

רש"י ד"ה וצירף עדותם וכו' ואף על גב דמכחישי בבדיקות כר"י ע"כ. אבל לעיל במנה שחור וכו' דקאמר אימור דשמעת ליה לריב"ק וכו' לא מצי למימר הכי דקאמר רבא מסתברא מלתיה וכו' בארנקי אבל לא במנה וכו' אבל הדיוטא וכו' הו"ל כארנקי דמצטרפין ולא מתכחשי וכן אינו יכול לומר כרשב"א ומצטרפין דרשב"א ל"ק אלא אחד אומר מאתים ואחד אומר מנה דבכל מאתים מנה אבל לא במנה אחד אלא דק"ל ולרשב"א לית ליה דלא מתכחשי בבדיקות בד"מ ואפשר דס"ל דבדיוטא עליונה ותחתונה הוו כתרי מיני דומיא דחבית יין ושמן ולא מצטרפין ולריב"ק לא מקרי שני מינים ולא דמי לחבית יין ושמן דאפי' ר"י אית ליה דלא מצטרפין משום דהוי כמו מנה לבן וכו' או מקרי מתכחשי בחקירות ולכך הוצרך לומר דמי חבית וכו' א"נ כוונת רש"י לומר דאתי אפי' כריב"ק וכר"י לאפוקי אחריני לא אתו אלא כרשב"א וק"ל

ש"ס ע"ב וכ"ש שתנעול דלת וכו' ר"ל דאם חששו לטענת העדים שמא לא ידקדקו יפה ונמצאו מכחישים זה לזה ע"י חק"וד אע"פ שאין דרכם וכ"ש שנהיה חוששין לטענת הדיין ונועלין דלת עיין רש"י בפ"א ד"ה שלא תנעול דלת אך לפירש"י בכאן ד"ה טעו ליה דקאמר דדילמא אי שבקת וכו' ולא הוו טעו ע"כ ר"ל מאחר דלא נעשית ד"וח היא הגורמת להם שיטעו ואמאי ישלימו ולפי דבריו מאי מתרץ כ"ש שת"ד וכו' בשביל זה מפסידים לדיינים שלא כדין ואם כוונתם לומר כך תקנו חז"ל דהפקר ב"ד הפקר כדי שלא תנעול דלת ומאי מכ"ש דקאמר הול"ל כדי שתנעול דלת ודי וכן דקדקו התוספות על פירש"י שם ופירושו שם לא יוצדק בכאן ע"ש

רב פפא אמר איידי וכו' גם הוא יפרש בתר תקנתא דרבנן ברם לא תקנו רבנן אלא בדין שאינו מרומה אך במרומה העמידוהו על ד"ת דבעי ד"וח דמדאורייתא ליכא לפלוגי

אמנם מדקאמר כדריש לקיש וכו' משמע דאורייתא היא והתוספות חלקו בין דין מרומה דצריך ח"וד כדפירש"י להזהיר ב"ד וכו' לח' ולד' ובין דין שאינו מרומה דלא כתיב ביה צדק צדק ולפי זה משפט אחד דכתב קרא בא ללמד על דין מרומה דבעי ד"וח בד"ן ואצטריך תרתי קראי דאי לא כתב משפט הו"א צדק צדק לדרשא אחרינא לדין ולפשרה ור"פ בדברי ר"ל מתרץ משניות אהדדי דדבריו דר"ל לא קאי אמתני' אלא לתרץ קראי ואף על גב דדבריו הפך הברייתא דקתני אחד לדין ואחד וכו' אין בכך כלום דליכא נפקותא לענין דינא ודרשא היא ויכול לדרוש דרשא אחריתי דלא דריש לה התנא

ד"ה אור הנר וכו' מכאן נהגו להדליק נר במילה וכו' דהיינו מדברי הירושלמי א"נ כוונתם לומר מכאן נהגו מאחר שמצינו במ"ש מרבים נרות לכך גם במילה שהיא שמחה נהגו להדליק:

תוס' ד"ה היכי אמרינן וכו' טפי מכ"ד וכו' לימא אחר כ"ד וכו' וי"ל דה"מ לשנוייה וכו' כוונתם רצויה היא לעולא דקאמר והא חסמינן להו וכו' ויחזרו מעדותם והא כיון שהגיד שוב אינו חוזר וכו' ולא מקרי בכ"ד דמי יימר וכו' טפי מכ"ד ואם ס"ל דלא הוי הפסק דחשיב מענין העדות ולכך יכולים לחזור הו"ל לתרץ אכ"ד אמרינן להו ואע"ג דאין פתיחה וכו' ותי' דה"מ לשנויי הכי וכו' אלא דשפיר וכו' דהיינו יש לך עדים להזמה דבזה לא חסמינן להו דיאמר לו כן שלא בפניהם אבל לר"י לא אצטריך דעדין עומד בסברתו דקאמר וליחסמו ולא חש לדברי עולא וק"ל אלא דק"ל מאי האי דקאמר מי יימר וכו' טפי מכ"ד והא כ"ד הוא שלום עליך רבי ג' תיבות והשנים הם לא טפי ובין תיבה זעירא לרבתי אין לחוש בהם דדעתם רחבה לחלק אפילו כחוט השערה או קאמרי לה לאיכא דאמרי דקאמרי דכ"ד הוא כדי שאלת הרב לתלמיד שלום עליך ותו לא דהיינו ב' תיבות והכא ג' תיבות וק"ל

דף ל"ג ע"א ש"ס אפי' בדידי ודידך וכו' וטעה בדבר משנה דקאמר פירוש דבר שהוא מפורש במשנה ואפילו בדברי האמוראים וק"ל

דף ל"ד ע"א וליטעמיך מחר מש"ומ וכו' כלומר ולדידך שאתה מכחיש בדבר ואפילו בשעת גמ"ד אין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה למחר מש"ומ ליכא וכו' אתה מכחיש בזה ועליה