גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכה

שם הודה במטלטלין וכו' נראה דהאי דקאמר הודה במטלטלין וכו' כותבין היא שפת יתר דכבר נשנית לעיל הודה בפני שנים וכו' דהתם במטלטלין משתעי דבמקרקעי אפילו בלא קניין ואין לומר דהכא מיירי במטלטלין שהם בעין ולעיל מיירי בהלואה דמדקאמר לקמיה בש"ס מטלטלי ואיתנהו בעינייהו ממינה משמע דהכא מיירי בדליתנהו בעינייהו ונראה דבאגב נקטה כדי לשאול על מקרקעי מאי וכו'

דף ל' ע"א אמ"ל אחד אני ראיתי וכו' ואמר של פלוני הם וכו' והא דלא חייש הש"ס לטענת שלא להשביע ואפילו המה בשדה משום דטענת שלא להשביע לא חיישינן אלא ברבים ומיעוט רבים שנים משום דמפקי קלא אבל ביחיד לא חיישינן לטענת שלא להשביע אלא לדילמא שמא משקר דאין עד אחד נאמן אם לא שיכול ליטלן דאמרינן מה לו לשקר יטילן וכו' אבל אם אמר בפני שנים חיישינן שמא להשביע וכו' עד שיאמר אתם עדי ואז נאמנים אפילו אם יהיו מונחים בבית וק"ל. תדע דהא בסיפא דקאמר הרי שראו וכו' דלשון רבים הוצרך לחלק בין מערים למוסר דבריו. א"נ כיון שהטמינם בפניו במקום דיכול ליטלן ודאי דהאמת א"ל בשם נ"י אמנם אחר החיפוש ראיתי להסמ"ע בסימן רנ"ה ס"ק כ"ז שכתב וז"ל מוכח מדברי הטור דהאי דינא הוא במוסר דבריו דהיינו בל' צוואה אבל אם אמר שהוא מערים אפי' היה יכול ליטלו אין נותנים לאותו פ' מאחר שהוא עצמו אמר שדבריו היו בהערים ע"ש ומ"ש אפילו אם הוא מוסר וכו' הוא ט"ס וצ"ל מיירי הוא במוסר דבריו ואפ"ה וכו' ולפי דבריו אתי שפיר לכך לא חיישינן לשמא להשביע את עצמו וק"ל

תוס' ד"ה דילמא רבנן וכו' כדאמר לעיל הודה בפני ב' וכו' ואם לאו אין כותבין ע"כ וק"ל ואפילו בדיעבד אם כתבו שנים בלא קנין לא מהני אבל שמואל אית ליה דלכתחילה אין כותבין ואם כתבו מהני דומיא דשנים שדנו דיניה' דין בדיעבד ובזה קיימא לן דלא כשמואל ואפילו בדיעבד לא מהני ואע"ג דאמרי' לעיל ההיא אודיתא דלא הוה וכו' אביי ורבא וכו' היינו בסתמא דלא ידעינן אי אמר להו כת"וח או לא בזה אמרי' חוקה אין העדים חותמין וכו' אבל היכא דידעינן דלא אמר להו כת"וח וכתבו לא מקרי אודיתא ויכול לומר פרעתי ע"כ

ולפי דברי התוספות אלו ניחא מאי דקאמר בש"ס ודילמא רבנן דבי רב אשי וכו' דאיך תיסק אדעתין דס"ל כשמואל אלא מאחר דקיימא לן הלכה כשמואל בשנים שדנו דיניהם דין וגם שמואל ס"ל כך באודיתא לכך אמר ודילמא רבנן וכו' ויסברו כשמואל בכוליה וק"ל

ש"ס שם ולמ"ד זכאי וכו' אי לדידי ציתתון וכו' וה"ה דהוה מצי למימר אכתי תקשה מאי בינייהו בין ר"י לר"א אלא דעדיפא אמר"ל אמאי משלם וכו'

שם אי לאו את בהדן לא הוה ס"ד ואף על גב דיכול לומר אי לדידי וכו' כדלעיל היינו לשלם הוא בהדייהו אבל לשלומי אינהו בהדיה לימרו ליה אי לאו את בהדן וכו'

תוס' ד"ה משום דמחזי כשקרא ומשום לא תלך רכיל וכו' ר"ל מחזי כשקרא איכא אבל משום לא תלך רכיל וכו' ליכא איסורא דדוקא כדלעיל במתני' כשיוצא והולך הוא בעצמו ויאמר אני מזכה וכו' ללא צורך אלא להראות פנים כפשטיה דקרא הולך רכיל מגלה סוד וכו' אבל הכא שהוא לצורך הכתיבה ואיכא לתא דאיסורא דמחזי כשקרא ליכא העברה משום הולך רכיל וכו' אבל אין לפרש כוונתם לומר מאחר דאיכא משום איסורא דשקרא לא חיישינן להעברה דלא תלך רכיל וכו' דתקשה מאי אולמיה דהאי מהאי ועוד דהו"ל להתוס' לומר ולא חיישינן משום לא תלך רכיל בעמיך וכו'

ש"ס ואפקיה רחמנא בלשון חד וכו' ופירש רש"י דכתיב והוא עד וכו' לכאורה לשון מגומגם ואפקיה רחמנא וכו' דכך צריך להיות דאל"כ כי יקום עד אחד למ"ל אחד לא צריך אלא לקצר לומר עד לשון יחיד ולא להאריך ואפשר לומר דכוונתו היא דאפקיה רחמנא בלשון חד ולא היה צריך דדי לו לומר ושמעה קול אלה או ראה או ידע ולא אמר והוא עד אלא דאפקיה וכו' ואע"ג דאין הלשון מוכח כן קושטא קאי ואידך מפיק ליה מסיפיה דקרא והוא ראה וכו' דהול"ל או ראו או ידעו וכו' דקרא משתעי בשני עדים

רש"י ד"ה במאי קמיפלגי ת"ק ור"י וכו' לא ידעתי מה חידש בזה דל"ק בברייתא אלא ת"ק ור"י ועלייהו קאמר במאי קמיפלגי ואפשר דרש"י היה גורס גם מלתיה דת"ק ור"ן בהדי ת"ק ור"י ועלייהו קאמר במאי קמיפלגי וק"ל

ע"ב ודכ"ע כרבנן וכו' ופירש"י ת"ק ור"ן וכו' הא דהוצרך בש"ס לומר דת"ק דר"ן לאו היינו רבנן דפליגי אריב"ק משום משנה דאינה צריכה דאמאי הוצרכו לפלוג בתרתי בראיה והגדה לפלוג בהגדה דצריך צירוף וכ"ש ראיה דעד שיראו שניהם דהא ר"ן דאית ליה בהגדה לא בעי צירוף בראיה בעי צרוף שניהם כרבנן דפליגי א"ר יהושע ב"ק אלמא דראיה עדיפא מהגדה וכ"מ לקמן דקאמר השתא ומה עיקר ראיה וכו' הגדה מבעיא וכו' וא"כ אמאי רבנן הוצרכו לפלוג בתרתי ומשם באר'ה דר"ן ס"ל כרבנן בראיה דבעי צירוף דאם סבירא ליה כריב"ק אמאי הוצרך לפלוג בהגדה דהא אפילו בראיה לא בעי צירוף וכ"ש בהגדה אלא ודאי סבירא ליה דבראיה בעי צירוף כרבנן ובא לומר דבהגדה לא בעי צירוף ולא מקשינן הגדה לראיה ות"ק דפליג על ר"ן בהגדה דבעי צירוף מכ"ש בראיה ולכך אמרו בש"ס דכ"ע כרבנן וכו'

רש"י ד"ה גברא וכו' רבי אבא ורב אידי אדעולא וכו' כוונתו היא דבא לשלול אמאי דקאמר ארחב"א הלכה כר"י בין בקרקעות בין במטלטלין דלא תקשי מיניה דאיכא למימר מאי דקאמר הלכה קאי אמטלטלי דפליגי רבנן עלייהו ולא אקרקעות דגם רבנן אית להו הכי וחידש לן במטלטלין הלכה כר"י ולא כרבנן ולא בעי צירוף אבל עולא קאמר הלכה כר"י בקרקעות וכו' דהלכה קאי אקרקעות דאית לן בהו כר"י ולא כרבנן ולכך קשה ליה והא גם רבנן אית להו דבקרקעות לא בעי צירוף והשתא א"ש דלא תקשי דברי רב אהדדי דלעיל קאמר הלכה כר"י בין מקרקעי בין מטלטלי דמשמע דאית ליה דרבנן פליגי בתרתי ולקמן קאמר א"ר הונא א"רב מודים חכמים לר"י בקרקעות דמשמע דלא פליג עליה אלא במטלטלי ולמאי דכתיבנא ניחא. א"נ בזה יש לומר דתרי אמוראי אליבא דרבא