גושפנקא דמלכא (ש"ס) רכג

ליה אלא בשביל שהיה משתעי בהדי' לכך נקטי' לרבא ומזה הטעם גופיה דתרתי היה יכול לפשוט הבעייא דר"י דפליג בין בזו ובין בזו דאל"כ תרתי למה ליה וק"ל

דף כ"ד ע"א דאלו היה ר"י קיים וכו' נראה דר"י לא היה בימי רבי לכך הוצרך להביא ראיה מר"יש בנו דממלא מקום אבותיו וכו' והיה כפוף לרב גם ר"י אם היה קיים יהיה כפוף וק"ל

שם מאי בבל וכו' אר"י בלולה וכו' נראה דאין לה קשר עם לעיל ומאי קשה ליה דקאמר מאי בבל וכו' ונ"ל משום דקאמר בש"ס עניות דתורה והוא בעילם אבל בבבל לא ולכך הוצרך להביא ראיה דבבל ליכא עניות דתורה דהרי אנחנו רואים דכ"ע קוראים לה בבל ואע"פ דאית לה שם אחר שנקראת שנער מקדם ואמאי אינם מכנים לה אלא בשם בבל ולא בשם שנער הראשון ונתן טעם לדבר משום דבלולה במקרא וכו'

ע"ב מאי לאו באותן הנשבעין וכו' וה"ה דהוה מצי למימר מאי לאו באותן הנשבעין ונוטלין ורישא בנשבעין ולא משלמין דאל"כ תרתי למה לי אלא משום דרבא מוקי רישא בנשבעין ונוטלין דהוי ליה כאתן לך לכך קאמר ליה מאי לאו בנשבעין ולא משלמין ורישא בנשבעין וכו' באתן לך וק"ל אמר ר"ל מחלוקת לפני גמ"ד וכו' נראה דר"ל ס"ל כר"י אמ"ש וכו' דבמחול פליגי ולכך כתב לפני גמ"ד פליגי דאין סברא לומר דבאתן פליגי ולפני גמ"ד ובזה קאמרי רבנן דאינו יכול לחזור בו במאי קנה בשלמא במחול אמרינן משעה שקבל על עצמו מחל ליה ובאתן לאחר גמ"ד כאילו ברשותיה קיימי אחר שנגמר הדין אבל לפני גמ"ד במאי קנה (ויש הוכחה מכאן דר"ל ס"ל כר"י וכן ר"י ס"ל כר"ל דלפני ג"ד פליגי במחול ובאתן אפילו לאחר גמ"ד א"נ לאחר גמ"ד פליגי ולרבנן אינו יכול לחזור בו אבל לפני גמ"ד כ"ע מודים דיכול לחזור בו

) אבל ק"ל לרבי יוחנן דקאמר לעיל באתן פליגי מאי ספיקא הכא איכא גבייהו דילמא בזו ובזו פליגי והא אין סברא לומר לרבא באתן ולפני גמ"ד אינו יכול לחזור בו דבמאי קנה ובשלמא לרבא דקאמר באתן ואחר גמ"ד פליגי אבל קודם גמ"ד מודים רבנן דיכול לחזור ניחא משום דאחר ג"ד ברשותיה קיימי אבל קודם ג"ד יכול לחזור אפילו לרבנן דבמאי קנה ובמחול אפשר דלא פליגי ואפילו ר"מ מודה דאינו יכול לחזור אלא לר"יו דקאמר באתן פליגי במאי קנה לפני גמר דין עד דקאמרי רבנן דאינו יכול לחזור וכן הבעייא דלעיל היה יכול לפשוט מכח סברא אלא אפשר דעדיפא ליה לפשוט מדברי רבא שהם מפורשים יותר מסברא וק"ל

רש"י ד"ה אבל התולה בדעת עצמו וכו' נדר כדי ליפטר וכו' ר"ל כדי ליפטר משבועה וידע ומחל בשבועתו וק"ל

תוס' ד"ה שלח ליה וכו' ולהכי גריס ר"ת ונשבע וכו' ולא ניחא להו למימר דזה הוי אחר גמר דין מאחר דקאמר ליה השבע וקבל וכו' דאם כן קודם גמר דין אימתי הוא

אמנם אחר מכן ראיתי לכ"מ בה"ע שהביא בשם המפרשים דאפילו עדיין לא נשבע נקרא אחר ג"ד ולפני גמ"ד הוא משעה שפסק עמו ואמר לו השבע עד שקבל עליו הלה הוי קודם ג"ד ואחר שקבל עליו הוי אחר ג"ד והתוספות ודאי לא ניחא להו בהכי והכי גרסי ונשבע דזה הוא גמר דין וכל עוד שלא נשבע מקרי קודם גמ"ד ויכול לחזור וכן דעת הרמב"ם שכתב נגמר הדין ונשבע ס"ל דלא מקרי אג"ד אלא אחר השבועה שנשבע בחיי ראשו ומדברי התוס' התם בפרק י"נ משמע דרש"י אית ליה משעה שקבל עליה לישבע מקרי אחר גמר דין דלא גריס ונשבע בוי"ו אלא נשבע בלא וי"ו יע"ש וק"ל

שם הא נמי לימרו אגיסטון וכו' אע"ג דלעקל עדיפי יותר מאגיסטון דקא מתרץ ליה דעביד בענין דקשה ליה יותר מאגיסטון ואפילו לשבח מ"מ תירוץ אחד לשניהם עדיפי טפי ולכך כשאנו אומרים הא נמי לימרו ברישא לא תקשה אמאי לא מת"ר לימרו אגיסטון וכו' דלעקל עדיף אבל אקמייתא אינו יכול לתרץ לעקל אלא לימרו אגיסטון וק"ל

שם כי אתא לקמיה דר"יוח וכו' א"ל קרי לן רועי בקר וכו' ק"ל דהא הקפידו על מאי דקרא להו רשעים ואין לומר דרועי בקר דקרא להו זילותא יותר דאין סברא ועוד דר"יוח קאמר דא עקא וכו' משמע דרשעים דקרי להו זילותא יותר מדקרי להו רועי בקר וכו' ואפשר לומר דהם מתרעמים עליו וכוונתם לומר לו קרי לן רו"ב ואם אתה מחית בו במאי דקרי לן רו"ב ולא היה מספיק לקרות לן רשעים ובעוד רו"ב טרף בפיהם א"ל ואי קרא לכו רועי צאן וכו' ולכך לא השלימו דבריהם לומר לו אתה לא מחית בו ובשביל כך הוסיף וק"ל רשעים אלא דק"ל מאי האי דקאמרי להו ואי קרא לכו רועי צאן וכו' ומאי גרעון איכא ברועי צאן לבין רו"בק ובשלמא לסתמא דתלמודא דקאמר מאי דקאמר בתוס' הוסיפו הרועים המה רועי צאן ופסולים איכא גרעון ברועי צאן דפסולים לעדות לאפוקי רו"בק כשרים ולא גרע אלא לענין דינא משום דלאו בני ישוב נינהו אלא לרבא דאמר הוסיפו אתרוויהו ושניהם פסולים מאי האי דקאמר להו ואי קרי לכו וכו' דליכא שום גרעון בינייהו ואפשר לומר דרבי יהודה לית ליה כרבא אלא כסתמא דתלמודא

תוס' ד"ה לעבר השנה וכו' י"ל לעבר לחשוב וכו' ואע"פ דקאמר בש"ס וקשר רשעים אינו מן המניין וכו' והמניין הוא כדי לעבר דצריך מניין שבעה כרשב"ג ואלו מאחר דחשודי' על השביעי' כמאן דליתנהו דמו וליכא מניין שבעה יכולני לומר דכאן הם נמנין לעבר ואין מעברין שם אלא הולכים לא"י ושם יעברו א"נ דמאי דקאמר אינו מן המניין קאי מניין החמשה שישבו לעיין אם השנה צריכה עיבור או לא והיינו דקאמרי לחשוב וכו' וק"ל

דף כ"ו ע"ב אמר רבי אבהו וכו' הלכה כרבי יהודה וכו' למ"ד דאית ליה דר"י אינו אלא לפרש דברי ת"ק מאי האי דקאמר הלכה כר"י דמשמע ודלא כת"ק

ואפשר לומר דכוונתו היא לומר הלכה כר"י דמפרש דברי חכמים דפסולים המשחק ומפ' ר"י דמיירי באין לו אומנות אחרת ודלא כהברייתא דקתני בין יש להם אומנות או אין להם אומנות פסולים ואע"פ דלעיל מוקמינן לה ההיא ר"י משום רבי טרפון רבי אבהו לא ס"ל כך אלא דפליגי אר"י דמפרש דברי רבנן בשאין להם אומנות ופליגא עלייהו דרבנן בכל